במאמר שפורסם בכתב העת BMJ Open מדווחים חוקרים על ממצאים חדשים מהם עולה כי שיעורי אי-הקפדה על טיפול פומי בנוגדי-קרישה לאורך זמן שונים עם תרופות שונות ממשפחה זו ואלו עשויים להשפיע על תוצאות הטיפול בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את המאפיינים וההשפעה לאורך זמן של טיפול חדש בנוגדי-קרישה פומיים למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתם.

מדובר במחקר עוקבה, שהתבסס על נתונים ממאגר Clinical Practice Research Datalink וכלל 15,242 משתתפים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתם, שהחלו בטיפול תרופתי חדש ב- Apixaban (אליקוויס),  Rivaroxaban (קסרלטו), Dabigatran (פרדקסה) או אנטגוניסטים לוויטמין K בין 1 בדצמבר, 2012, ועד 31 באוקטובר, 2014. 13,089 חולים לא קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה פומיים.

בקרב החולים שלא קיבלו טיפול קודם בנוגדי-קרישה פומיים, אנטגוניסטים לוויטמין K היו הנפוצים ביותר (78.1%, 10,218 חולים), לאחריהם Rivaroxaban (12.1%, 1,589 חולים), Dabigatran (5.7%, 741 חולים) ו-Apixaban (4.1%, 541 חולים). סיכון בסיסי גבוה לאירועים מוחיים (מדד CHA2DS2VASc של 2 נקודות ומעלה) נע בין 80.2% (Dabigatran) ל-88.4% (Apixaban ו-Rivaroxaban).

היסטוריה של אירועים מוחיים ודימומים הייתה הנפוצה ביותר בקרב מטופלים ב-Apixaban (23.7% ו-31.6%) והנמוכה ביותר במטופלים באנטגוניסטים לוויטמין K (15.9% ו-27.5%).

לאורך כל תקופת המעקב, לאחר תקנון להבדלים במאפייני החולים, לא תועדה עדות להבדל באי-הקפדה על טיפול תרופתי בין מטופלים באנטגוניסטים לוויטמין K ו-Apixaban (יחס סיכון של 0.92). אי-הקפדה על הטיפול לאורך זמן היה נפוץ יותר עם Dabigatran (יחס סיכון של 1.67) ו-Rivaroxaban (יחס סיכון של 1.41), בהשוואה ל-Apixaban.

מניתוח סטטיסטי עלה כי שיעורי אי-הקפדה על הטיפול התרופתי לאורך זמן היו נמוכים יותר עם אנטגוניסטים לוויטמין K (יחס סיכון של 0.33) וגבוהים יותר עם Dabigatran (יחס סיכון של 1.65), בהשוואה ל-Apixaban במהלך החודשיים הראשונים למעקב. לאחר חודשיים, שיעורי אי-הקפדה על טיפול לאורך זמן היו גבוהים יותר עם אנטגוניסטים לוויטמין K (יחס סיכון של 1.70) ו-Dabigatran (יחס סיכון של 2.10).

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בנושא.

BMJ Open 2016;6