בכתב העת Stroke פורסמו תוצאות מחקר AVERROE, מהן עולה כי בחולים עם דימומים שאינם מתאימים לטיפול בקומדין קיים סיכון נמוך יחסית לדימומים מג’וריים או דימומים לא-מג’וריים בעלי חשיבות קלינית עם טיפול באספירין או Apixaban.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 5599 חולים עם פרפור פרוזדורים, שאינם מתאימים לטיפול באנטגוניסטים לוויטמין K, לטיפול ב-Apixaban או אספירין. מהנתונים עולה כי בהשוואה לאספירין, טיפול ב-Apixaban הפחית את האירועים המוחיים (מ-3.7% לשנה ל-1.6% לשנה) עם סיכון דומה לדימומים (1.4% לשנה עם Apixaban ו-1.2% לשנה עם אספירין.
החוקרים בחנו את דפוסי הדימומים והגדירו את הסיכון לדימומים על-בסיס הסיכון לאירועים מוחיים עם שני תכשירים אלו. מהתוצאות עולה כי שיעור הדימומים עמד על 3.8% לשנה עם אספירין ו-4.5% לשנה עם Apixaban (HR = 1.18 עם טיפול ב-Apixaban, p=0.19). לא נמצאו הבדלים בין הדימומים באתרים האנטומיים בהם זוהו דימומים.
גורמי סיכון לדימומים שהיו משותפים לטיפול ב-Apixaban ולטיפול באספירין כללו מתן טיפול באספירין שאינו במסגרת המחקר למעלה מ-50% מהזמן והיסטוריה של דימומים יומיים/אקראיים מהאף.
שיעור האירועים המוחיים והדימומים עלה עם מדדי CHADS2 גבוהים יותר, אך בהשוואה לאספירין, הטיפול ב-Apixaban לווה בסיכון יחסי דומה לדימומים (P=0.21) וסיכון יחסי מופחת לאירועים מוחיים (p=0.37), ללא תלות בקטגורית CHADS2.
לסיכום, בחולים מדממים שאינם מתאימים לטיפול בקומדין, הסיכון לדימום מג’ורי או דימום בעל חשיבות קלינית נמוך יחסית עם טיפול בקומדין או Apixaban. יתרה מזאת, האתרים האנטומיים של הדימומים וגורמים מנבאים בלתי-תלויים לדימומים דומים עם תכשירים אלו ומאזן עלות-תועלת חיובי ניכר בכל רמות הסיכון לאירועים מוחיים איסכמיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!