חוקרים טוענים כי ביצוע החייאה מהירה ואינטנסיבית של חולים הסובלים מדימום מדרכי העיכול (GI) העליונות יכול להפחית משמעותית את התמותה.

החוקרים מדווחים כי שיעור התמותה הגבוה הנגרם בשל דימומים אלה עשוי לנבוע מהחייאה ראשונית לקויה.

בכדי לחקור את הנושא, עקבו החוקרים פרוספקטיבית אחר קבוצה קוהורטית של 36 חולים הסובלים מדימום בדרכי העיכול העליונות המלווה בסיבוכים של אי-יציבות המו-דינמית.

הטיפול היה שגרתי והמטרה היתה תצפיתית בלבד- לבחון את נתונים הנוגעים לגורמים שונים כמו משך הזמן הנדרש לאיבחון וסוג ההתערבות הטיפולית שניתנה.

לאחר מכן נערך מעקב אחר 36 חולים אחרים שבהם הושם דגש על ביצוע החייאה אינטנסיבית ומיידית. בקבוצה זו נבדקו מדדים שכללו את התיקון המהיר של אי-היציבות ההמו-דינמית ואת ההתערבות הטיפולית.

לא נמצאו בין הקבוצות הבדלים משמעותיים בנתונים הדמוגרפיים והקליניים או בגורמים אחרים כמו הזמן מרגע ההגעה לבית-החולים ועד להתערבות הטיפולית או משך השהייה בבית-החולים.

אולם, בקבוצת החולים שקיבלו החייאה אינטנסיבית נראתה ירידה משמעותית במשך הזמן מן ההגעה לבית-החולים ועד להתייצבות המו-דינמית ולהתייצבות של ההמטוקריט.

יתרה מכך, 5 חולים בקבוצת התצפית חוו אוטם לבבי בהשוואה ל-2 חולים בלבד בקבוצת ההתערבות בהחייאה, הבדל שנמצא בעל משמעות. בנוסף, 4 חולים נפטרו בקבוצת התצפית, בהשוואה לפטירתו של חולה אחד בלבד בקבוצת ההתערבות בתהליך ההחייאה.

החוקרים מסכמים כי רופאים המטפלים בחולים הסובלים מדימום בדרכי העיכול העליונות צריכים להתמקד בתיקון מהיר ומוקדם של המצב ההמו-דינמי, של ההמטוקריט, ושל הפתולוגיה במנגנון הקרישה המצויה בבסיס הבעיה.

Am J Gastroenterol 2004;99:619-622.

לידיעה במדסקייפ