מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Rheumatology, עולה כי Adalimumab,מעכב TNF (Tumor Necrosis Factor) המשמש לעיתים קרובות לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית, לא הביא לשיפור באוסטיאוארתריטיס חמורה של היד.
לדברי החוקרים, דרושות תרופות חדשות לטיפול באוסטיאוארתריטיס של היד, מחלה הכרוכה בכאב עז שאינו מגיב למשככי כאבים או נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים. מנגנון ניוון הסחוס והעברת הכאב באוסטיאוארתריטיס דומה לזה שבדלקת מפרקים שגרונית, ולכן הגיוני היה לבחון את השימוש במעכבי TNF במצבים אלו.
החוקרים כללו חולים עם אוסטיאוארתריטיס כואבת של היד, שלא הגיבו לטיפול בתרופות קודמות, כולל NSAID, החולים גויסו מ-16 מרכזים שונים בצרפת וכולם מילאו את קריטריוני ACR לאוסטיאוארתריטיס של היד, עם כאב משמעותי, לפחות שלושה מפרקים כואבים בין עצמות אצבעות הידיים, ולפחות שלושה מפרקים מעורבים בבדיקות הדמיה.
85 חולים חולקו באקראי לטיפול ב-Adalimumab (זריקה תת-עורית שניתנה בתחילת המחקר ושוב לאחר שבועיים) או פלסבו. התוצא העיקרי היה ההבדל בין הקבוצות בשינוי הממוצע מתחילת המחקר עד לאחר שישה שבועות.
בתחילת המחקר, כל המשתתפים דירגו את רמת הכאב כ-40 מ”מ ומעלה בסולם של 100 מ”מ, עם מדד כאב ממוצע של 65.4 מ”מ. לאחר שישה שבועות, ההבדל הממוצע בשינוי מתחילת המחקר בין שתי הקבוצות עמד על 2.5- בלבד לטובת Adalimumab, הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר היו שליליים הן עבור התוצא העיקרי והן עבור כל היעדים המשניים, כולל מספר המפרקים הנפוחים והכואבים. כמו כן, לא זוהתה השפעה על סמני ספיגת סחוס.
החוקרים מציינים כי ייתכן והתוצאות השליליות במחקר נבעו מהמספר המצומצם של זריקות TNF וייתכן כי דרוש טיפול בהיקף גדול יותר. כמו כן, ייתכן כי תהיה תגובה בחולים עם מרכיב דלקתי.
מתוך כנס ACR 2012






תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!