פעילות גופנית בכל עצימות לאחר אבחנה של דמנציה מלווה בסיכון מופחת משמעותית לתמותה מכל-סיבה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת British Journal of Sports Medicine.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הנתונים אודות 60,252 משתתפים (גיל ממוצע של 74 שנים, 39% גברים) ממאגר Korean National Health Insurance Service Database שאובחנו עם דמנציה בין 2010 ו-2016. המשתתפים השלימו הערכות רפואיות לפני ואחרי האבחנה של דמנציה וכן סווגו על-פי השינויים בפעילות הסדירה שלהם לפני ואחרי האבחנה.
לאורך מעקב ממוצע של 3.7 שנים שיעורי התמותה מכל-סיבה עמדו על 27%.
מהנתונים עולה כי פעילות גופנית ברמה גבוהה יותר לאחר אבחנת דמנציה לוותה בירידה תלוית-מינון בסיכון לתמותה (P<0.001). בקרב חולים עם דמנציה מכל-סוג שנותרו פעילים גופנית הן לפני והן אחרי אבחנה של דמנציה תועד הסיכון הנמוך ביותר לתמותה לאחר תקנון לערפלנים, בהשוואה לאלו שמעולם לא עסקו בפעילות גופנית סדירה (יחס סיכון של 0.71, רווח בר-סמך 95% של 0.65-0.79).
בקרב חולים עם דמנציה מכל-סיבה ששמרו על עצימות פילות גופנית תועד הסיכון הנמוך ביותר לתמותה, ללא תלות בעצימות הפעילות הגופנית.
הקשר בין פעילות גופנית ובין סיכון מופחת לתמותה היה עקבי לאורך כל סוגי דמנציה, כולל מחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולארית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי פעילות גופנית עשויה לשפר משמעותית את שיעורי ההישרדות של חולים עם דמנציה.
British Journal of Sports Medicine, Oct 29, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!