מגורים בשכונה מוחלשת קשורים להזדקנות מואצת ולסיכון גבוה יותר לדמנציה מוקדמת, ללא קשר לרמת הכנסה או השכלה, כך מציע מחקר חדש שפורסם ב-Alzheimer’s & Dementia. המחקר הראה כי לאנשים המתגוררים בשכונות המוחלשות ביותר היה סיכון גבוה יותר ב-20% לדמנציה בהשוואה לאלו באזורים אחרים, ובריאות מוח גרועה במידה ניכרת כבר בגיל 45, ללא קשר להכנסה האישית שלהם ולהשכלתם.
“אם אתה רוצה למנוע דמנציה ואתה לא שואל מטופל על השכונה שלו, חסר לך מידע חשוב”, אמר המחבר הראשי של המחקר. קיימות התערבויות מעטות לעצירה או לעיכוב התקדמות מחלת האלצהיימר ודמנציה, מה שמוביל יותר ויותר להתמקדות במניעה ראשונית. למרות שמחקרים קודמים הצביעו על קשר בין שכונות מוחלשות מבחינה סוציו-אקונומית לבין סיכון גבוה יותר לליקויים קוגניטיביים, ליקוי קוגניטיבי קל, דמנציה ובריאות מוח לקויה, ציר הזמן להופעתו של סיכון זה אינו ידוע.
כדי להשלים את הפערים, החוקרים בחנו נתונים על כל 1.4 מיליון תושבי ניו זילנד, וחילקו את השכונות לחמישונים על סמך רמות סוציו-אקונומיות שכונתיות. לאחר התאמה למשתנים, הם מצאו שבסך הכל, אלו המתגוררים באזורים מוחלשים היו בסבירות גבוהה יותר לפתח דמנציה לאורך תקופת המחקר של 20 שנה (יחס סיכון מתואם [HR], 1.09; 95% CI, 1.08-1.10). ההשפעה הייתה גדולה יותר בגברים מאשר בנשים ובצעירים לעומת מבוגרים, כאשר קבוצת הגיל הצעירה ביותר הראתה סיכון גבוה ב-21% בנשים וסיכון גבוה ב-26% בגברים לעומת קבוצת הגיל המבוגרת ביותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!