מאמר שפורסם ב-MedRxiv וטרם עבר ביקורת עמיתים, הראה כי ביופסיה של התריסריון עשויה לסייע לאפיון פרקינסון במערכת העיכול ולעזור להבחין בין חולים עם PD מהאוכלוסייה הכללית. בכל החולים שנבדקו עם מחלת פרקינסון (PD), ניתוח אימונוהיסטוכימיה של דגימות ביופסיה של דופן התריסריון הראה תפקוד חיסוני מוגבר עבור אלפא-סינוקלין מצטבר (αSyn) בהשוואה לביקורות.
במחקר, 18 חולים עם מחלת פרקינסון מתקדמת סימפטומטית במשך ממוצע של 11.3 שנים שעברו גסטרוסטומיה אנדוסקופית וצינורית ג’ג’ונלית (PEG-J) הושוו למשתתפי ביקורת בריאים בני 18 שעברו אנדוסקופיה אבחנתית, כל אחד עם ארבע דגימות ביופסיה של דופן התריסריון באורך 3 מ”מ. בוצעה לדגימות אנליזת אימונוהיסטוכימיה כדי לקבוע את הצפיפות והגודל של אגרגטים של αSyn-5G4+ ושל אגרגטים של חלבון fibrillary glial (GFAP+). בנוסף, אלמנטים אימונראקטיביים הכוללים αSyn-5G4 זוהו בדגימות התריסריון וסווגו לפי קריטריונים מורפולוגיים לארבע קבוצות אימונראקטיביות (1 – קומפקטי וכדורי, 2 – תאי גרגירי, 3 – דמוי נקודה, 4 – פתיל).
בין ארבע קבוצות המורפולוגיות, פעילויות אימונולוגיות ייצגו את האופן האמין ביותר להבחין בין PD למשתתפי ביקורת בריאים. ללא קשר למורפולוגיה, אימונראקטיביות עבור αSyn מצטבר היתה חסרה (4/14) או בקושי ניתנת לזיהוי (14/18) בקבוצת הביקורת, בעוד שכל דגימות התריסריון (18/18)מחולים עם PD אופיינו באימונראקטיביות עבור αSyn מצטבר. כימות מורפומטרי של רמת αSyn immunoreactivity מצטבר הראה שטח רקמה אימונולוגי גבוה יותר במטופלים עם PD בהשוואה לביקורות (PD: % שטח ממוצע, 1.58%; קבוצת ביקורת: % שטח ממוצע, 0.18%; P < .0001). בנוסף, צביעה אימונופלואורסצנטית אישרה הלימה בין פעילויות חיסוניות של αSyn-5G4 לבין טובולין β-III, סמן פאן-נוירונלי ונויריטי, אשר הצביע על כך שמשקעי αSyn מצטברים בסיבי עצב התריסריון של הרירית והתת-רירית. ניתוח מורפומטרי של צפיפות תאי גלייה הראה צפיפות EGC מוגברת (ממוצע PD: 95.2 ±32.6; ממוצע בקבוצת הביקורת: 45.8 ±14.9; P < .0001) ועלייה בגודל EGC, המצביעים על גליוזיס ריאקטיבי מקומי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!