מנתונים שפורסמו בכתב העת Annals of Family Medicine עולה כי מרבית הקשישים לא היו מעוניינים לדון בנושא תוחלת החיים, כאשר הוצג מקרה היפותטי של מטופל עם תוחלת חיים מוגבלת. יתרה מזאת, מטופלים רבים גם לא היו מעוניינים שיציעו להם דיון זה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ההנחיות ממליצות לשלב את צפי תוחלת חיים ארוכת-טווח בהחלטות שונות בטיפול הרפואי. כעת הם ביקשו לבחון את ההעדפות של מטופלים מבוגרים אודות הדיונים בנושא תוחלת החיים.

החוקרים הזמינו 1,272 קשישים (גילאי 65 שנים ומעלה) להשתתף במחקר בשנת 2016. הם הציגו מטופל היפותטי עם תוחלת חיים מוגבלת, אשר לא נטה למות באופן מיידי. הם ביקשו מהמשתתפים להשיב על שאלות במקום אותו מטופל, כולל האם היו מעוניינים לדון עם הרופא באשר לזמן הצפוי שנותר להם לחיות, האם היה מקובל עליהם שהרופא יציע דיון זה, האם היו מעוניינים שהרופא ידון בנושא תוחלת החיים עם בני המשפחה או החברים שלהם ומתי יש להשלים דיון זה.

מדגם המחקר כלל 878 משתתפים (שיעורי השתתפות של 69%), בגיל ממוצע של 73 שנים. מרבית המשתתפים (59.4%) לא היו מעוניינים בדיון אודות הזמן שנותר להם לחיות לפי התרחיש המוצג. בתוך קבוצה זו, 59.9% גם לא סברו כי על הרופא להציע דיון זה ו-87.7% גם לא היו מעוניינים שהרופא ידון בנושא תוחלת החיים עם בני המשפחה או החברים שלהם.

מהנתונים עלה כי 55.8% היו מעוניינים בדיון אודות תוחלת החיים רק במידה ומדובר בצפי תוחלת חיים של פחות משנתיים. גורמים שנקשרו באופן חיובי עם רצון לדון בנושא זה כללו רמת השכלה גבוהה יותר, אמונה כי הרופא יכול לנבא באופן מדויק את תוחלת החיים וניסיון קודם עם מחלה מסכנת-חיים או דיון אודות תוחלת החיים של אדם אהוב. בקרב אלו שדיווחו כי לדת חשיבות רבה תועד סיכוי נמוך יותר להביע רצון להשתתף בדיון בנושא תוחלת החיים.

ממצאים המעלים דילמה באשר לאופן בו רופאים יכולים לזהות את העדפות המטופלים בנוגע לנושא רגיש זה.

Ann Fam Med 2018, Vol 16, No. 6, 530-537