מתוצאות מחקר חדש עולה קשר בין בדידות בקשישים ובין סיכון מוגבר להידרדרות תפקודית ותמותה. הממצאים מספקים את אחת העדויות המשמעותיות ביותר לפיהן גורמי הסיכון המסורתיים, דוגמת הפרעות בכולסטרול או לחץ דם גבוה, אינם הגורמים היחידים המציבים חולים מבוגרים בסיכון.

מחקר העוקבה האורכי שכלל מבוגרים בגילאי 60 ומעלה מצא כי בדידות מלווה בעליה של 59% בסיכון להידרדרות תפקודית ועליה של 45% בסיכון לתמותה במהלך שש שנות מעקב.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הקשר בין בדידות ובין הסיכון להידרדרות תפקודית ותמותה ב-1604 משתתפים שלקחו חלק במחקר Health and Retirement Study.

הגיל הממוצע של המשתתפים עמד על 71 שנים; 59% היו נשים, 81% לבנים ו-18% התגוררו בגפם. כחלק מהמחקר, המשתתפים נשאלו אם חשו כי נזנחו או חשו מבודדים או חסרי חברה. ההערכה הבסיסית נערכה בשנת 2002 והערכות חוזרות נערכו כל שנתיים, עד שנת 2008.

43.2% מהמשתתפים במחקר דיווחו כי חשו בודדים. החוקרים מדווחים כי זוהה קשר בין בדידות ובין כל התוצאים במחקר. משתתפים שחשו בודדים סבלו בשכיחות גבוהה יותר מהידרדרות בביצוע פעילויות יומיומיות (24.8% לעומת 12.5%, יחס סיכון מתוקן של 1.59). כמו כן, הם נטו לפתח קשיים בביצוע משימות הקשורות בגפה עליונה (41.5% לעומת 28.3%, יחס סיכון מתוקן של 1.28), פגיעה בניידות (38.1% לעומת 29.4%, יחס סיכון מתוקן של 1.18) וקשיים בטיפוס (40.8% לעומת 27.9%, יחס סיכון מתוקן של 1.31).

בדידות לוותה גם בסיכון מוגבר לתמותה (22.8% לעומת 14.2%, יחס סיכון מתוקן של 1.45). לאחר תקנון לדיכאון, בדידות זוהתה כגורם מנבא בלתי-תלוי לתמותה והידרדרות תפקודית.

המסר העיקרי העולה מהמחקר הוא חשוב. לצד העלייה בעלויות הטיפול הרפואי בקשישים והסיכון המוגבר לאשפוז במוסדות, ישנה חשיבות רבה להערכת גורמים העשויים להשפיע על הסיכון לאובדן העצמאות.

Arch Intern Med. Published online June 18, 2012

לידיעה במדסקייפ