ממחקר שפורסם ב-Journal of Clinical Oncology עולה כי חולי סרטן ההולכים לעולמם בביתם עושים זאת בשלווה רבה יותר, ובנוסף, המטפלים בהם חשים טוב יותר מבחינה רגשית. החוקרים כותבים כי טיפולי הוספיס בבית החולה אינם רק חוסכים בעלויות, אלא גם מקלים על הכאב הפיזי והרגשי.
חולי סרטן המתים ביחידות טיפול נמרץ או במחלקות אשפוז חווים מצוקה גופנית ורגשית חמורה יותר, עם איכות חיים ירודה יותר לקראת תום חייהם.
במידה וחולים יהיו מודעים לכך שטיפול אגרסיבי יותר עשוי להשפיע על איכות החיים שלהם, אך גם על של יקיריהם לאחר מותם, הם עשויים לערוך בחירות שונות.
החוקרים עקבו אחר 342 חולים סופניים ויקיריהם עד למות החולים, לרוב כ-4.5 חודשים מאוחר יותר.
למרות שמרבית חולי הסרטן מעדיפים למות בביתם, 36% הלכו לעולמם בבית חולים ו-8% ביחידות טיפול נמרץ.
כאשר חולים מתו ביחידות טיפול נמרץ, הסיכוי שיקיריהם יאובחנו עם תסמונת דחק בתר-חבלתית (PTSD) היה גבוה פי חמש. 20% מהמטפלים בחולים שמתו ביחידות טיפול נמרץ פיתחו PTSD, זאת לעומת 4.4% מאלו שטיפלו בחולים שמתו בביתם.
החוקרים מציינים כי זהו המחקר הראשון שמצא כי מטפלים בחולים שמתו ביחידות טיפול נמרץ מצויים בסיכון מוגבר לפתח תסמונת דחק בתר-חבלתית.
בני המשפחה ויקיריהם של חולים שמתו בבית החולים היו בסיכון גבוה יותר להפרעת אבל ממושכת, צורה אינטנסיבית ומגבילה של אבל הנמשכת למעלה משישה חודשים.
מטרת טיפולי הוספיס בבית היא להקל על הסבל, אך לפחות מחקר אחד שפורסם לפני חודש מצא כי טיפול זה עשוי לחולי סרטן לשרוד למשך זמן מעט ארוך יותר. כמו כן, עלויות טיפול זה נמוכות יותר, בהשוואה לטיפול בחולי סרטן במסגרת אשפוז.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!