הופעת פרפור פרוזדורים באוכלוסייה שנותרה במעקב במשך חמש שנים, מנבאת התפתחות דמנציה מכל סוג, במהלך אותה תקופת זמן, וכן, מנבאת באופן בלתי-תלוי התפתחות כל אחת מארבעה סוגי הדמנציה השונים, כולל מחלת אלצהיימר.
הקשר בין מחלת אלצהיימר ובין פרפור פרוזדורים חדש היה מובהק רק בקרב חולים שהיו צעירים בתחילת המחקר. בנוסף, הפרעת הקצב הייתה גורם מנבא לתמותה בקרב חולים שפיתחו דמנציה.
מבין 37,025 משתתפים במדגם, שהיו ברובם לבנים וללא פרפור פרוזדורים או דמנציה קודם לכן, 27% פיתחו פרפור פרוזדורים ו-4.1% אובחנו עם צורה מסוימת של דמנציה במהלך מעקב ממוצע של חמש שנים.
החוקרים מדווחים כי שיעור גבוה יותר, באופן מובהק, של חולים עם פרפור פרוזדורים, בהשוואה לחולים ללא פרפור פרוזדורים, פיתחו כל אחד מארבעה הסוגים של דמנציה, כפי שהוגדר לפי ICD-9 (p<0.0001 עבור כל סוג), כולל Vascular Dementia, Senile Dementia, Alzheimer’s Dementia ו-Non-Specific Dementia. דמנציה לא-ספציפית הייתה הסוג הנפוץ ביותר: 3.3% מהחולים עם פרפור פרוזדורים ו-1.3% מאלו ללא פרפור פרוזדורים. עבור דמנציה מסוג אלצהיימר, השיעורים המקבילים עמדו על 1.5% ו-0.7%.
מניתוח רב-משתנים עולה כי באלו שפיתחו פרפור פרוזדורים חושב יחס סיכונים של 1.06 בלבד (p=0.59) להתפתחות אלצהיימר, ללא-קשר לגיל, אך עמד על 2.30 (p=0.001) בקרב אלו בגיל 70 ומטה; יחסי הסיכויים לא היו משמעותיים באף קבוצת גיל מבוגרת יותר בחלוקה לעשורים. יחס הסיכויים עבור דמנציה לא-ספציפית עמד על 1.44, ובאלו בגיל 70 ומטה עמד יחס הסיכויים של 2.87. יחס הסיכויים בין הגילאים 70-79 שנים עמד על 1.49. לא תועד קשר מובהק בחולים מבוגרים יותר. יחס הסיכויים לדמנציה וסקולארית באלו שפיתחו פרפור פרוזדורים עקב אחר דפוס דומה לפי גיל. יחס הסיכויים לדמנציה מסוג Senile Dementia עמד על 1.39 בכלל המדגם, על 3.34 באלו בגיל 70 ומטה ועל 1.60 באלו בגילאי 70-79 שנים, ולאחר מכן שינה כיוון בחולים בגילאי 80-89 שנים (OR = 0.93).
בסה”כ, התפתחות דמנציה לוותה בסיכון מוגבר לתמותה. הדבר היה נכון גם בקרב חולים שפיתחו פרפור פרוזדורים, אך ההשפעה התרכזה באלו בגיל 70 ומטה.
החוקרים מציינים מספר מנגנונים אפשריים לקשר בין פרפור פרוזדורים והתפתחות דמנציה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!