ממחקר חדש עולה כי חולי סוכרת מסוג 2, הזקוקים לטיפול באינסולין או טיפול בתרופות אורליות לסוכרת, מצויים בסיכון מוגבר לתמותה ולאוטם לבבי, הן בטווח הקצר לאחר ניתוח מעקפים (CABG), והן בטווח הארוך. חולי סוכרת תחת טיפול תזונתי מצויים בסיכון דומה לזה של חולים לא-סוכרתיים.
שיעורי התמותה לאחר CABG גבוהים יותר בקרב חולי סוכרת, בהשוואה למנותחים שאינם חולים בסוכרת. אולם, אין מספיק מאמרים המתייחסים לקשר בין סוג הטיפול בסוכרת ובין הפרוגנוזה בטווח הרחוק, או הסיכונים לאוטם לבבי, בטווח הרחוק, לאחר CABG.
החוקרים בחנו את הסיכון לתמותה או אוטם לבבי, 10 שנים לאחר CABG, בקרב 6727 חולים שעברו CABG בין השנים 1980 ו-1995. 856 מהחולים (13%) סבלו מסוכרת. מהם, 56 אובחנו עם סוכרת מסוג 1 (6%), 246 אובחנו עם סוכרת מסוג 2 וטופלו באינסולין (29%), 393 קיבלו טיפול תרופתי לסוכרת (46%), ו-161 קיבלו טיפול תזונתי בלבד (19%).
חולי סוכרת מסוג 1, היו צעירים יותר באופן בולט, ולכן לרוב לא נכללו בניתוח התוצאות.
מניתוח התוצאות עולה כי חולי סוכרת מסוג 2, שטופלו באינסולין, או בתרופות לסוכרת, היו בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת (OR=4.6 ו-OR=2.0, בהתאמה), בהשוואה לחולים לא-סוכרתיים. הסיכון בקרב חולי סוכרת תחת טיפול תזונתי, לא היה שונה באופן משמעותי מהסיכון בחולים לא-סוכרתיים.
סיכויי ההישרדות לאחר 10 שנים ללא אוטם לבבי חריף עמדו על 40% בקרב חולי סוכרת מסוג 2, המטופלים באינסולין, 48% עבור חולים שקיבלו טיפול תרופתי אורלי, ו-59% מחולי הסוכרת תחת טיפול תזונתי בלבד, בהשוואה ל-66% מהחולים הלא-סוכרתיים.
בהשוואה לחולים לא-סוכרתיים, הסיכון היחסי לתמותה או אוטם לבבי חריף לאחר 10 שנים, היה גבוה ב-80% בקרב חולי סוכרת מסוג 2, שטופלו באינסולין, וגבוה ב-40% בחולי סוכרת מסוג 2, שקיבלו טיפול תרופתי אורלי.
לסיכום, החוקרים מאמינים כי הממצאים תומכים בניטור מטבולי אינטנסיבי וניסיון לצמצם את גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים בחולי סוכרת, בעיקר באלו הזקוקים לטיפול באינסולין לאחר CABG.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!