מחקר חדש מראה כי תוכנית פיזיותרפיה הכוללת הליכה, אימונים ומסז’ אינה טובה יותר מביקורים רגילים אצל מטפל בהפחתת הכאב והמוגבלות בשל אוסטאוארתריטיס בברך.

מחקרים קודמים הראו תוצאות מעורבות ביחס ליתרונות של פיזיותרפיה לטיפול באוסטאוארתריטיס בברך. ברוב המחקרים שבדקו את הנושא לא היתה קבוצת פלצבו, דבר חשוב בהינתן ההשפעה החזקה של פלצבו הנראית בדרך כלל בניסויים באוכלוסיה זו.

כפי שדווח בגיליון יוני של Rheumatic Diseases, ד”ר בנר מאונ’ מלבורן באוסטרליה ושותפים העריכו תוצאות של 119 מטופלים עם אוסטאוארתריטיס בברך אשר קיבלו באקראי 12 שבועות של פיזיתרפיה או פלצבו על ידי אותם המטפלים. לאחר שלב הטיפול, החל שלב של 12 שבועות של טיפול עצמי.

לאחר 12 שבועות, לשתי הקבוצות היתה ירידה דומה במדדי הכאב. כמו כן, ההבדל לאחר 24 שבועות המדדי הכאב לא היה משמעותי סטטיסטית.

אחוז הנבדקים שדיווחו על שיפור כללי היה בר השוואה בשתי הקבוצות, 71% לאחר 12 שבועות ו-55% לאחר 24 שבועות.

הירידה בכאב היתה דומה בשתי הקבוצות, בשיעור רלבנטי קליני בערך חצי מהמשתתפים. התוצאות מציעות כי פיזיותרפיה שנבדקה במחקר זה לא מספקת יתרונות יותר מטיפול רגיל.

Ann Rheum Dis 2005;64:906-912.

לידיעה במדסקייפ

<!–

–>