מחקר חדש מה-The American Journal of Gastroenterology
מדווח כי שימוש בביספוספונטים פומיים קשור לסיכון מוגבר לפתח ושט בארט (BE) .
מטרת החוקרים הייתה לבחון גורמי סיכון ל-BE בגמלאים ולקבוע אם קיים קשר בין סיכון ל-BE ושימוש בביספוספונטיים פומיים.
החוקרים ערכו מחקר מבוקר מקרה מבין מטופלים כשירים ל-esophagogastroduodenoscopy (בקיצור EGD) וקבוצת מדגם כשירה לבדיקת סקירה של קולונוסקופיה שגוייסה מתוך מרפאת קהילה השייכת למרכז רפואי אחד. מקרים עם BE דפיניטיבי הושוו עם מטופלים בקבוצת הביקורת, כשכולם עברו EGD .
שימוש בביספוספונטיים פומיים אומת באמצעות מירשמים שדווחו במערכת האלקטרונית של בית המרקחת. החוקרים חישבו את יחס הסיכון תוך שימוש ברגרסיה לוגיסטית רב משתנים לרבות התאמה לגיל, מין, גזע, שימוש ב-PPI, נוכחות בקע סרעפתי, יחס מותניים/ירך, זיהום בהליקובקטר פילורי, ונוכחות סימפטומים של GERD .
נכללו במחקר 285 מקרים של BE, ו-1,122 בקבוצת הביקורת האנדוסקופית ו-496 בקבוצת הביקורת בקהילה. שני הביספוספונטיים הפומיים היחידים שניתנו למשתתפים היו אלנדרונט וריסדרונט.
יחס מקרי ה-BE במטופלים בביספוספונטיים היה גדול יותר מאלה שבקבוצת הביקורת האנדוסקופית, והקהילתית : 4.6% לעומת 1.6% ו-2.9% בהתאמה.
בניתוח לאחר התאמות לגורמי סיכון נמצא ששימוש בביספוספונטים פומיים היה קשור באופן מובהק עם סיכון ל-BE כאשר יחס הסיכון היה פי 2.33 (בטווח של בין 4.88-1.11) בהשוואה לקבוצות הביקורת. יחס זה נותר מובהק כאשר קבוצת ה-BE הושוותה גם רק לקבוצת הביקורת האנדוסקופית עם יחס סיכון של פי 2.75 (טווח 1.28-5.87 ), אך חלש יותר כאשר ההשוואה הייתה לקבוצת הביקורת בקהילה בלבד עם יחס סיכון של פי 2.6 (בטווח 0.99-6.84).
הקשר שנצפה במטופלים עם GERD היה חזק יותר עם יחס סיכון של פי 3.29 (בטווח 1.36-7.97 ).
החוקרים מסכמים כי שימוש בביספוספונטיים פומיים קשור לסיכון מוגבר ל-BE, בעיקר במטופלים עם סימפטומי GERD ברקע.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!