בילדים עם אבחנה של הפרעת תנועה ריסונית ראשונית (Primary Ciliary Dyskinesia, או PCD) שכיחות גבוהה יותר של אסתמה, בהשוואה לאלו ללא ההפרעה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JANA Network Open.
החוקרים התבססו על נתונים מרשת Indiana Network for Patient Care Research ומאגרי TriNetX והשלימו מחקר מקרה-ביקורת שכלל 124 ילדים עם ברונכיאקטזיות וסיטוס אינברסוס טוטליס (סבירות גבוהה ל-PCD) לעומת 142 ביקורות תואמות בגיל, מין ורקע אתני ולא הפרעות אלו, במטרה לקבוע את ההשפעה של PCD על שיעורי הימצאות אסתמה.
בחלוקה לפי מאגר נתונים, החוקרים בחנו את הנתונים אודות 9 חולים עם ברונכיאקטזיות וסיטוס אינברסוס טוטליס אל מול 27 ביקורות במאגר INPCR ו-115 חולים עם ברונכיאקטזיות וסיטוס אינברסוס טוטליס אל מול 115 ביקורות במדגם TriNetX.
מספר החולים עם אסתמה היה גבוה יותר בקרב חולים עם חשד לאבחנה של PCD, בהשוואה לביקורות ללא מחלה זו, הן במדגם INPCR (9 חולים לעומת חולה אחד, p<0.001) והן במדגם TriNetX (84 חולים לעומת 12 חולים, בהתאמה). מניתוח סטטיסטי של הנתונים ממדגם TriNetX עלה כי בקרב חולים עם ברונכיאקטזיות וסיטוס אינברסוס טוטליס תועד סיכון גבוה פי 22 לאסתמה, בהשוואה לביקורות (יחס סיכויים מתוקן של 22.3, רווח בר-סמך 95% של 10.8-45.9).
החוקרים כותבים כי הבנת החפיפה בין הפרעת תנועה ריסונית ראשונית ובין אסתמה היא חיונית במטה לסייע בשיפור התוצאות הנשימתיות בחולים צעירים. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את הקשר הנ”ל.
JAMA Netw Open, Dec 12, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!