בכתב העת New England Journal of Medicine מתפרסמות תוצאות מחקר חדש בשלב III, מהן עולה כי טיפול ב- Trastuzumab Emtansine (להלן T-DM1 ) מביא להארכת שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות מחלה ושיעורי ההישרדות הכוללים , עם רעילות פחותה בהשוואה לשילוב Lapatinib עם Capecitabine בחולות עם סרטן שד מתקדם, חיובי ל-HER2, שטופלו קודם לכן ב- Trastuzumab ו-Taxane.
במאמר מדווחים החוקרים על תוצאות מחקר EMLIA בשלב III, להערכת הבטיחות והיעילות של Trastuzumab בהשוואה ל-Lapatinib עם Capecitabine ב-991 נשים עם סרטן שד גרורתי או סרטן שד מתקדם מקומית, חיובי ל-HER2, שטופלו בעבר ב- Trastuzumab ו-Taxane. יעדי הסיום העיקריים כללו את שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות, שיעורי ההישרדות הכוללים ובטיחות הטיפול.
החוקרים מדווחים כי חציון שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות עמדו על 9.6 חודשים בקבוצת המטופלים ב-T-DM1 ועל 6.4 חודשים בקבוצת המטופלים ב-Lapatinib עם Capecitabine (יחס סיכון להתקדמות או לתמותה מכל-סיבה של 0.65, p<0.001). חציון ההישרדות הכוללת בניתוח הביניים השני (331 מקרי תמותה) עמד על 30.9 חודשים, בהשוואה ל-25.1 חודשים, בהתאמה (יחס סיכון של 0.68, p<0.001).
שיעורי ההישרדות המשוערים לאחר שנה אחת עמדו על 85.2% עם טיפול ב-T-DM1 ו-78.4% עם טיפול ב-Lapatinib-Capacitabine; השיעורים לאחר שנתיים עמדו על 64.7% ו-51.8%, בהתאמה.
שיעורי התגובה האובייקטיביים עמדו על 43.6% עם T-DM1 לעומת 30.8% עם טיפול ב-Lapatinib ו-Capecitabine (p<0.001). תוצאות כל תוצאי הסיום המשניים נטו לטובת Trastuzumab.
שיעור תופעות הלוואי בדרגות 3 או 4 היה גבוה יותר עם טיפול משולב ב-Lapatinib ו-Capecitabine, בהשוואה ל-T-DM1 (57% לעומת 41%). שיעורי ההיארעות של תרומבוציטופניה ועליה ברמות אמינוטרנספרזות בדם היו גבוהים יותר עם T-DM1 , בעוד שהיארעות שלשולים, בחילות, הקאות ותסמונת Palmar-Plantar Erythrodysesthesia היו גבוהים יותר עם Lapatinib ו-Capecitabine.
החוקרים מציינים כי התוצאות העקביות והעדיפות שתוארו בחולות שטופלו ב-T-DM1 מעידות על יעילות הטיפול בנשים עם סרטן שד חיובי ל-HER2 ועל פרופיל הבטיחות של הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!