להלן דיווח שהועבר מדוברת מרכז רבין:

חסימה כרונית של כלי דם ברגליים הינה תופעה שכיחה המופיעה כחלק ממחלת טרשת העורקים

 ( אתרוסקלרוזיס). החסימה גורמת להפחתת זרימת הדם לגפה ומתבטאת בכאבים בעת הליכה ובהמשך כאבי מנוחה, אי ריפוי פצעים בהליכה ועלולה להתפתח לנזק בלתי הפיך לרגל עד כדי הופעת נמק וקטיעה של חלק מהגפה הפגועה. הטיפול הרגיל במקרים אלו הוא ניסיון לפתיחת החלל הסתום באמצעות צנתר והרחבת החסימה על ידי בלון או תומכן ( סטנט) בדומה לטיפול צנתורי בעורקי הלב. במידה וניסיון הפתיחה לא צלח מופנה הנבדק לניתוח בו נעקפת החסימה על ידי מעקף טבעי (ע”י שימוש בווריד של המטופל) או מעקף סינטטי.

“כיום יש לנו פתרון נוסף”, אומר ד”ר אלי עטר, מנהל מחלקת דימות בבית חולים השרון והמערך הרדיולוגיה הפולשנית במרכז הרפואי רבין (בתי החולים בילינסון והשרון). הפתרון מתבסס על שיטה שמצאה כי ניתן לבצע עקיפות של חסימות שלא ניתנות לפתיחה בכל השיטות הצנתוריות ה”רגילות” מבלי לצאת מחוץ לעורק. ידוע כי דופן העורק עשויה שלוש שכבות כאשר השכבה החיצונית הינה החזקה ביותר. בשיטה הקרויה SUB-INTIMAL DISSECTION  , המצנתר גורם במכוון לקרע בשכבת התאים הפנימית ויוצא לשכבת הביניים וחותר בשכבה זו במקביל לחסימה עד לאזור בו הזרימה לעורק החסום מתחדשת דרך עורקים קטנים. בנקודה זו חוזר בחזרה לחלל הטבעי של העורק ומרחיב באמצעות בלונים ולעיתים גם עם תומכן את המעקף. כך יוצרים מעקף מבלי לצאת מהעורק כלל “.

אין המדובר בטכנולוגיה חדשה, אלא בטכניקה הדורשת מיומנות צנתור גבוהה ביותר, פעולה שבצנתורים רגילים נחשבת כסיבוך.

בשיטה זו, אין חשיבות לאורך החסימה כל עוד העורק מתחדש בהמשכו. הצלחת העקיפה חוסכת ניתוח מעקף , ומקצרת את זמן האשפוז וההחלמה. “למעשה”, אומר ד”ר עטר, “המטופל הולך למחרת הביתה על רגליו”. הטכניקה צוברת תאוצה בעולם ובארץ ובשנה האחרונה מיושמת השיטה במערך כשיגרה, במקרים המתאימים לכך.

להלן הדגמה של הפעולה:

גבר בן 93 עם פצע שלא נרפא בכף הרגל. בצנתור זוהתה חסימה מעל לגובה הברך הימנית:

לאחר עקיפת החסימה מודגמת זרימה רציפה בעורק (תמונה ימנית לפני הצנתור, תמונה שמאלית אחרי הצנתור).

פתיחת חסימות בין שכבות כלי הדם