מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Clinical Microbiology and Infection עולה כי טיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים כנגד מחלות כרוניות מלווה בסיכון מוגבר לקנדידמיה, עם עדות לסיכון תלוי-מינון, למרבית זני קנדידה. הקשר הבולט ביותר תועד בחולים עם מחלת מעי דלקתית שטופלו בגלוקוקורטיקואידים.

החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת ארצי, מבוסס-מרשם חולים בדנמרק, על-בסיס נתונים בין השנים 2010-2014 להערכת הקשר בין טיפול בגלוקוקורטיקואידים ובין הסיכון לקנדידמיה.

מדגם המחקר כלל 6,179 חולים עם הוכחה מעבדתית לראשונה לזיהום בזרם הדם בקנדידה, להם הותאמו 61,790 ביקורות תואמות בגיל ומין (גיל חציוני של 70.7 שנים, 38.4% נשים).

מטופלים בגלוקוקורטיקואידים הוגדרו כחולים עם לפחות ניפוק מרשם אחד לטיפול פומי בגלוקוקורטיקואידים במהלך 90 ימים לפני נטילת תרבית דם; חשיפה סווגה על-בסיס מינון מצטבר מקביל לפרנדיזולון במהלך 90 ימים של פחות מ-750, 750-1,500 ומעל 1,500 מ”ג.

מהנתונים עולה כי הטיפול בגלוקוקורטיקואידים לווה בסיכון כמעט כפול לקנדידמיה (יחס סיכויים מתוקן של 2.17, רווח בר-סמך 95% של 1.92-2.45), בהשוואה לאי קבלת הטיפול.

תגובה תלוית-מינון תועדה בכל קטגוריות חשיפה מצטברת לסטרואידים עם יחס סיכויים של 1.59 (רווח בר-סמך 95% של 1.35-1.86) עם חשיפה למינון קטן מ-750 מ”ג, יחס סיכויים מתוקן של 2.25 (רווח בר-סמך 95% של 1.75-2.90) עם חשיפה למינון של 750-1,500 מ”ג ויחס סיכויים מתוקן של 5.23 (רווח בר-סמך 95% של 4.01-6.83) עם חשיפה למינון מצטבר של מעל 1500 מ”ג.

הקשר הנ”ל תועד עם זני קנדידה העיקריים, כולל Candida albicans, C. glabrata, C. tropicalis, C krusei ו-C parapsilosis.

בחולים עם מחלת מעי דלקתית תחת גלוקוקורטיקואידים תועד הסיכון הגדול ביותר להתפתחות קנדידמיה, לאחריהם היו חולים עם מחלות ריאומטיות ומחלת ריאות כרונית.

החוקרים קוראים לרופאים להקפיד על תשומת לב לסיכון לקנדידמיה בעת מתן מרשם לטיפול בגלוקוקורטיקואידים, בפרט במינונים גבוהים, עם טיפול ממושך ובקרב חולים עם מחלת מעי דלקתית.

Clin Microbiol Infect, May 30, 2026

לידיעה במדסקייפ