טיפול אנטיביוטי ארוך-טווח בתרופות ממשפחת מקרולידים בחולים עם ברונכיאקטזיות, שאינן על-רקע ציסטיק פיברוזיס, עשוי להפחית את שיעור ההתלקחויות הריאתיות, אך מנגד מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות עמידות לטיפול אנטיביוטי, כך עולה משני מחקרים אקראיים ומבוקרים שפורסמו בכתב העת JAMA.

במחקר הראשון מהולנד, בחנו החוקרים את השימוש ב-Azithromycin בהשוואה לפלסבו בחולים עם ברונכיאקטזיות, שאינן על-רקע ציסטיק פיברוזיס, עם שלושה זיהומים בדרכי הנשימה התחתונות, או יותר, במהלך השנה החולפת. בסה”כ, 43 חולים טופלו ב- Azithromycin (250 מ”ג ביום) ו-40 טופלו בפלסבו למשך 12 חודשים.

חציון מספר ההתלקחויות עמד על 0 בקבוצת המטופלים ב- Azithromycin, בהשוואה ל-2 בקבוצת הפלסבו (P<0.001). בקבוצת המטופלים ב- Azithromycin, 46% מהחולים פיתחו לפחות התלקחות אחת (20/43 חולים), זאת בהשוואה ל-80% מהחולים בקבוצת הפלסבו (32/40 חולים, HR=0.29). תוצאי סיום משניים כללו את התפקוד הריאתי, והצביעו גם כן על שיפור בחולים בקבוצת הטיפול ב- Azithromycin, בהשוואה לחולים בקבוצת הפלסבו, כפי שנקבע על-בסיס מדדי FEV1 (1.03% כל שלושה חודשים, לעומת 0.10%- כל שלושה חודשים, בהתאמה).

החוקרים זיהו עליה בעמידות למקרולידים בקרב חולים שטופלו ב- Azithromycin, בהשוואה למטופלים בפלסבו (88% לעומת 26%, בהתאמה), כמו גם עליה בתופעות לוואי במערכת העיכול (40% לעומת 5%, בהתאמה).

במחקר השני, שנערך באוסטרליה, בחנו החוקרים את הטיפול במינון נמוך של Erythromycin בחולים עם ברונכיאקטזיות, שאינן על-רקע ציסטיק פיברוזיס, עם לפחות שתי התלקחויות ריאתיות בשנה החולפת. החולים חולקו באקראי לטיפול ב- Erythromycin במינון 40 מ”ג, פעמיים ביום (59 חולים) או פלסבו (58 חולים), במהלך 12 חודשים.

מספר ההתלקחויות הריאתיות הממוצע היה נמוך יותר בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (1.29 לעומת 1.97, p=0.003). תפקוד ריאתי, כפי שנקבע לפי מדדי FEV1 לאחר מתן מרחיבי סמפונות, הצביע על הבדל של 2.2% בערך הצפוי בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הפלסבו.

החוקרים זיהו גם עליה בעמידות למקרולידים בקבוצת המטופלים ב- Erythromycin, בהשוואה למטופלים בפלסבו (27.7% לעומת 0.04%, p<0.001).

JAMA. 2013;309:1251-1259, 1260-1267

לידיעה במדסקייפ