שירותי ייעוץ מקומי בנושא מחלות זיהומיות במרכז לטיפול רפואי ארוך-טווח הובילו לירידה משמעותית בשימוש הכולל בתרופות אנטי-מיקרוביאליות, תכשירים פומיים ובעיקר תרופות ממשפחת פלאורוקינולונים. ממצאי המחקר הוצגו בכנס ה-51 מטעם ה-Interscience Conference on Antimicrobial Agents and Chemotherapy.

סך מספר הימים לטיפול אנטיביוטי פומי או תוך-ורידי ירד באופן משמעותי בשיעור של 11%. החוקרים זיהו מגמה לפיה חלה עליה בשימוש בתרופות צרות-טווח ממשפחת ביתא-לקטאם, אך חלה עליה גם בשימוש בתרופות ממשפחת צפלוספורינים מדור שלישי ורביעי.

החוקרים מציינים כי 50-75% מהשוהים במוסדות לטיפול ארוך-טווח מקבלים טיפול אנטיביוטי כל שנה, ו-25%-75% ממחזורי הטיפול הללו מיותרים. עם זאת, בשל הזמינות המוגבלת של אנשי צוות מיומנים וכלים אבחנתיים להערכה נכונה של חולים עם חשד לזיהומים, ישנה סבירות גבוהה למתן טיפול אנטיביוטי לא-הולם, עם שימוש-יתר באנטיביוטיקות.

החוקרים ביקשו לקבוע אם ייעוץ בנושא מחלות זיהומיות במרכז הרפואי יביא להפחתת השימוש בתרופות אנטי-מיקרוביאליות פומיות ולמעבר ממתן תרופות בעלות טווח פעולה רחב לתכשירים צרי-טווח. מהשוואת הטיפול האנטי-מיקרוביאלי במהלך 18 חודשים לפני ואחרי יישום התכנית, החוקרים מצאו שינוי במגמת הטיפול התרופתי, כפי שבא לידי ביטוי במספר ימי הטיפול ל-1000 ימי-מטופל.

החוקרים דיווחו על ירידה של 40% בשימוש בפלאורוקינולונים מ-37 ל-22 ימי טיפול ל-1000 ימי-מטופל (p<0.0001). נרשמה ירידה של 40% גם בשימוש ב-Piperacillin-Tazobactam (7.0 ל-4.2 ימי טיפול ל-1000 ימי-מטופל). באותה עת, חלה עליה דרמטית של 247% בשימוש ב-Ampicillin-Sulbactam, שילוב תרופתי בעל טווח פעולה צר יותר (מ-0.7 ל-4.2 ימי טיפול -1000 ימי מטופל, p<0.0001).

למרות ירידה בשימוש בתרופות מדור ראשון למשפחת צפלוספורינים, החוקרים זיהו עליה לא-צפויה במתן תכשירים מדור שלישי ודור רביעי למשפחת צפלוספורינים (5.9 ל-7.9 ימי טיפול ל-1000 ימי מטופל, p<0.0001).

למרות שחלה ירידה של 24% בשימוש בתרופות פומיות, נרשמה עליה של 30% בשימוש בתרופות תוך-ורידיות. בסה”כ, החוקרים זיהו ירידה של 11% במתן טיפול אנטיביוטי כולל לאחר יישום התכנית (155 לעומת 139 ימי טיפול ל-1000 ימי-מטופל, p<0.0001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי השירות האמור הביא לירידה מובהקת סטטיסטית בשימוש בתרופות אנטי-מיקרוביאליות. ההשפעה הגדולה ביותר תועדה עבור תרופות ממשפחת פלאורוקינולונים, אך תועדה גם השפעה לתרופות פומיות אחרות.

מתוך הכנס ה-51 מטעם ה-Interscience Conference on Antimicrobial Agents and Chemotherapy.

לידיעה במדסקייפ