מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-ISC (International Stroke Conference) עולה כי מחלה דמוית-שפעת מלווה בעליה של כ-40% בסיכון לאירוע מוחי איסכמי, ללא תלות במין, גזע, או מיקום גיאוגרפי. החוקרים מצאו כי הסיכון לאירוע מוחי היה גבוה במיוחד במהלך 30 הימים הראשונים.

החוקרים התבססו על מאגר SPARCS (Statewide Planning And Research Cooperative System), הכולל כ-97% מכלל האשפוזים ברחבי המדינה. הם זיהו את כל המקרים של אירוע מוחי ולאחר מכן בחנו את תקופת הזמן שמיד לפני האירוע המוחי ובהמשך שנים טרם האירוע המוחי. לדוגמא, במקרה של חולה שאובחן עם אירוע מוחי ב-1 במרץ, 2014, החוקרים חזרו לתקופה שבין 15 בפברואר ועד 1 במרץ, לקבוע אם החולה פיתח שפעת. לאחר מכן, הם בחנו את התחלואה באותם תאריכים בשנת 2013 ו-2012. באופן זה, כל חולה שימש כביקורת של עצמו ואין מקום לחשש מפני ערפלנים ותחלואות נלוות. המטרה הייתה לחשב את הסיכון לאירוע מוחי איסכמי עד שנה אחת לאחר התייצגות עם תחלואה דמוית-שפעת.

מדגם המחקר כלל 30,912 חולים עם אבחנה של אירוע מוחי איסכמי בשנת 2014 (גיל ממוצע של 71.9 שנים, 49% גברים, 84% התגוררו באזור עירוני).

החוקרים זיהו קשר בין מחלה דמוית-שפעת במהלך 15 הימים שקדמו לאירוע המוח ובין עליה כוללת בסיכויים לאירוע מוחי (יחס סיכויים של 1.39). קשר זה נותר על כנו לאורך מספר חודשים והיה בולט במיוחד במהלך 30 הימים הראשונים לאחר הופעת תסמיני המחלה. הסיכון החל לרדת עם ההתאוששות מהאירוע הזיהומי, אך נותר מוגבר לאורך עד שנה אחת.

החוקרים מציינים כי מרבית המקרים של מחלה דמוית-שפעת כללו ביקור בחדר המיון, כאשר פחות מ-1% מהחולים נדרשו לאשפוז לבית החולים.

הממצאים לא הצביעו על אינטראקציה מובהקת בין מחלה דמוית-שפעת ובין מין החולה, גזע, או מגורים באזור עירוני. החוקרים סברו כי ייתכן והקשר בין התחלואה ואירוע מוחי יהיה בולט יותר באזורים כפריים, מאחר ולחולים באזורים אלו גישה פחותה לטיפול. מצד שני, שפעת מתפשטת מהר יותר באזורים עירוניים, בהם צפיפות גבוהה יותר, ולכן הקשר עשוי להיות בולט יותר באזורים אלו. בכל מקרה, מניתוח הנתונים עלה כי המיקום הגיאוגרפי לא שיחק תפקיד בקשר הנ”ל, ממצא מעניין בפני עצמו.

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בכדי לקבוע את המנגנון בבסיס הקשר הנ”ל ולזהות אוכלוסיות ספציפיות המועדות יותר לסיכון זה.

במחקר נוסף, התבססו חוקרים על אותו מאגר להערכת 3,861 מבוגרים עם דיסקציה לא-טראומטית של עורק הצוואר בעקבות תחלואה דמוית-שפעת. הם זיהו 1,736 מקרי תחלואה דמוית-שפעת ו-113 מקרי שפעת במהלך שלוש השנים שקדמו לאבחנה של דיסקציה של עורק הצוואר.

הממצאים העידו על סיכוי גבוה יותר לתחלואה דמוית-שפעת במהלך 30 הימים טרם אבחנת דיסקציה של עורק הצוואר, בהשוואה לאותם תאריכים שנה ושנתיים מוקדם יותר (0-15 ימים: יחס סיכויים מתוקן של 1.53; 0-30 ימים: יחס סיכויים מתוקן של 1.60).  החוקרים זיהו קשר בין שפעת ובין דיסקציה של עורק הצוואר 31-90 ימים לאחר אבחנה של דיסקציה של עורק הצוואר, אך השפעה זו לא הייתה עוד מובהק לאחר תקנון לשיעורי הימצאות שפעת, ככל הנראה בשל המספר הקטן של מקרי שפעת מאושרים.

הממצאים העידו כי הסיכון לדיסקציה פוחת עם הזמן לאחר אבחנת שפעת. מגמה זו מעידה כי תחלואה דמוית-שפעת עשויה לעודד התפתחות דיסקציה עורקית.

מתוך כנס ה-ISC

לידיעה במדסקייפ