במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis Research and Therapeutics מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי נוכחות שילוב פיברומיאלגיה עם ספונדילוארתריטיס עשויה להשפיע על מדדי פעילות מחלה ותוצאות טיפול בחולים ועל שיעורי הקפדה על טיפול תרופתי במעכבי TNF.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פיברומיאלגיה עשויה להופיע בחולים עם ספונדילוארתריטיס ולהקשות על האבחנה והטיפול. מטרת המחקר הייתה להעריך את השכיחות של פיברומיאלגיה בחולי ספונדילוארתריטיס ולהשוות את המאפיינים הקליניים/מאפייני המחלה וטיפול במעכבי TNF בחולים עם ובלי פיברומיאלגיה.

החוקרים השוו את המאפיינים הדמוגרפיים, מאפייני המחלה, פעילות וחומרת מחלה וטיפול במעכבי TNF בין חולים עם ובלי פיברומיאלגיה; שיעורי הקפדה על טיפול ראשון במעכבי TNF וגורמים נלווים.

מבין 196 חולים עם ספונדילוארתריטיס, 42 נמצאו חיוביים לפיברומיאלגיה (21.4%). לא זוהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בשכיחות פיברומיאלגיה בהערכת מילוי קריטריוני ASAS לספונדילוארתריטיס, או במילוי הקריטריונים ההדמיתיים בהשוואה לקליניים. עם זאת, בחולים עם פיברומיאלגיה תועדה שכיחות גבוהה יותר של אנתזיטיס, פעילות מחלה גבוהה יותר ומדדי תפקוד גרועים יותר. לא תועדו הבדלים בהתחלת טיפול במעכבי TNF (79% לעומת 70%, בהתאמה), אך שיעורי הקפדה על הטיפול במעכב TNF ראשון לאחר שנתיים היו נמוכים יותר בקבוצת החולים עם פיברומיאלגיה (28.1% לעומת 41.7%).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מאשרים כי בנוכחות שילוב פיברומיאלגיה עם ספונדילוארתריטיס עשוי להשפיע על פעילות המחלה ותוצאות הטיפול בחולי ספונדילוארתריטיס.

Arthritis Res Ther. 2016;18(42) 

לידיעה במדסקייפ