מבדיקת (Functional Magnetic Resonance Imaging) של המוח עולה כי בחולי פיברומיאלגיה שינויים ייחודיים בפעילות המוחית בתגובה לכאב. בחולים תוארה קישוריות מוגרת בין האזור העיקרי במוח המזהה מגע, קורטקס S1 ובין אזור האינסולה הקדמי. מכאן עולה כי ישנו בסיס נוירו-ביולוגי לרגישות-יתר לכאב בחולי פיברומיאלגיה.
מדגם המחקר כלל 14 ביקורות בריאות ו-35 חולים עם פיברומיאלגיה. למשתתפים הותאמה שרוולית לחץ דם שהונחה על הגפה התחתונה. בכל משתתף נערכה בדיקה להערכת רמת הלחץ שהביאה להפקת כאב בדרגה של 40 (בסולם של 0-100). במועד מאוחר יותר, במהלך בדיקת fMRI, נערכו ניסויים עם שרוולית לחץ דם שהותאמה לגפה התחתונה עם הפקת כאב במרווחים של שש דקות בהתאם לרמת הלחץ שהובילה להפקת הכאב האמור. המשתתפים השלימו גם סדרת שאלונים, כולל Pain Catastrophizing Scale, מדד Beck Depression Inventory ו-Brief Pain Inventory.
מהנתונים עולה כי בחולי פיברומיאלגיה קישוריות מוגברת בין S1 ובין האינסולה הקדמית בתגובה לכאב, בהשוואה לביקורות בריאות. השינויים בקישוריות עמדו בקורלציה עם דרגת הכאב הקליני עליה דיווחו החולים לפני בדיקת fMRI. עוד מצאו החוקרים קשר בין הקישוריות בין S1 ואינסולה קדמית ובין כאב התייחסות קטסטרופואלית לכאב.
ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של הקורטקס הסומטו-סנסורי והקישוריות לאינסולה בהקשר של כאב בחולי פיברומיאלגיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!