האם יש קשר בין כאב פיזי מתמשך לבין הסיכון להתאבדות? כדי לבחון קשר אפשרי בין אבחנה קלינית של כאב שלא ממקור אונקולוגי והתאבדות אצל מטופלים ערכו החוקרים ניתוח רטרוספקטיבי למידע שאספו ממאגר המידע הארצי למקרי מוות ומתיקי הטיפול הרפואי במחלקה ליוצאי צבא במערכת הבריאות. נמצא, כי אכן יש עליה בסיכון להתאבדות אצל הסובלים מאבחנות כאב שונות, ובעיקר מכאבי גב, מיגרנות או כאב פסיכוגני.

במחקר נכללו מטופלים שקיבלו שירות במחלקהמשנת 2005 (שעודם היו בחיים בתחילת 2006, קבוצה של 4,863,086 אנשים). החוקרים ניתחו את הקשר שבין האבחנה הקלינית של מצבים הקשורים לכאב: ארתריטיס, כאבי גב, מיגרנות, נוירפתיה, כאבי ראש או כאבי ראש מלחץ, פיברומיאלגיה וכאב פסיכוגני, בתחילת המחקר, לבין מקרי מוות בשל התאבדות (בשנים 2006-2008). לאחר התאמה לגורמים דמוגרפיים וקונטקסטואליים כמו גיל, מין והציון במדד צ’רלסון, מצאו החוקרים כי כל אחד מהמצבים הקשורים לכאב שנבחנו היה קשור לעליה בסיכון להתאבדות, מלבד ארתריטיס ונוירופתיה (יחס סיכון שנע בין 1.33 לכאבי גב [[99% CI, 1.22-1.45 ל-2.61 לכאב פסיכוגני 1.82-3.74]]. כשכלל הניתוח התאמה להפרעות פסיכיאטריות מהם סבלו המטופלים במקביל, הקשר הזה נחלש, אך נותר מובהק במקרים של כאב גב (יחס סיכונים של 1.13 [99% CI, 1.03-1.24]), מיגרנות (1.34 [1.02-1.77]) וכאב פסיכוגני (1.58 [1.11-2.26]).

החוקרים מסכמים כי לאור הנתונים ניכר כי יש צורך בהעלאת המודעות לסיכון להתאבדות אצל הסובלים מאבחנות כאב שונות שאינן ממקור אונקולוגי ובמיוחד מכאבי גב, מיגרנות או כאב פסיכוגני.

לתקציר המחקר

JAMA Psychiatry. 2013;():1-6