בכתב העת Canadian Medical Association Journal פורסמו מספר שינויים משמעותיים בהנחיות לאבחנה וטיפול בחולים עם פיברומיאלגיה. הכותבים מציינים כי האבחנה והטיפול בפיברומיאלגיה עברו ברובם מידי הראומטולוגים ומומחים אחרים לידיהם של הרופאים המטפלים.

המומחים מקנדה שערכו את ההנחיות החדשות מסבירים כי על רופאים להתבסס על ההיסטוריה הרפואית לאבחנת פיברומיאלגיה, מאחר ואין ממצאים גופנים או בדיקות מעבדה מהימנות המסייעים באבחנה, והיעד העיקרי לטיפול הוא שיפור התפקוד תוך התמקדות בתסמינים המטרידים ביותר, בעיקר כאב.

האבחנה של פיברומיאלגיה אינה מתמקדת עוד בספירת הנקודות הרגישות. כאב בחולי פיברומיאלגיה הינו התלונה העיקרית, כמו גם עייפות, שינה לא-מרעננת ותסמינים קוגניטיביים.

לדברי החוקרים, בדיקות מעבדה בחשד לפיברומיאלגיה כוללות לרוב ספירת דם מלאה, שקיעת דם, רמות CRP, תפקודי בלוטת תריס ורמות קריאטין-קינאז.

המומחים מדגישים כי פיברומיאלגיה נותרה אבחנה קלינית, ללא בדיקות מהימנות לאישור האבחנה וכי התסמין העיקרי במצבים אלו הוא כאב, שלעיתים מלווה בעייפות, הפרעה בשינה, שינויים קוגניטיביים או שינויים במצב הרוח. אבחנה של פיברומיאלגיה יכולה להיקבע ע”י רופאי משפחה ללא אישור של רופא מומחה ועל הטיפול להתבסס על מספר גישות, תוך ההבנה כי תסמיני פיברומיאלגיה עשויים להשתנות במשך הזמן ולעיתים אף להיעלם לחלוטין.

מומחים מצרפת מסכימים כי האבחנה השגרתית של פיברומיאלגיה צריכה להיקבע ע”י רופאי משפחה וכי רק במקרים קשים יש מקום להתייעצות עם ריאומטולוג או מומחה לכאב. במידה ורופאי משפחה לא יסתייגו מהאבחנה, חולים לא ימתינו  שנים עד לאבחנה ויזכו לקבלת הטיפול בשלב הרבה יותר מוקדם. לאור זאת, במקרים קשים, במטרה להימנע מאבחנה שגויה (מחלות ריאומטיות דלקתיות, דוגמת ספונדילוארתרופטיות) ומתן טיפול שגוי, יש להפנות את החולים לריאומטולוגים.

אחרים היו זהירים יותר וטענו כי במציאות, מרבית הריאומטולוגים אינם מעוניינים לקחת חלק בטיפול השגרתי בחולים עם פיברומיאלגיה, הם חשים הרבה יותר בנוח בטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ומחלות אוטואימוניות אחרות. לכן, הטיפול במרבית החולים עם פיברומיאלגיה יתבצע ע”י הרופאים הראשוניים (שחלקם די מיומנים בטיפול בחולים אלו).

CMAJ. Published online May 6, 2013

לידיעה במדסקייפ