בחולים עם היפרטרופיה של חדר שמאל, טיפול ארוך-טווח בתרופה להפרעת זקפה ממשפחת מעכבי PDE-5 (Phosphodiesterase 5), עשוי למנוע רימודלינג לבבי ואף להביא לשיפור מדדי תפקוד לבבי בחולים עם מגוון אבחנות קליניות.
מעבר לשימוש בתרופות אלו להפרעות זקפה, החוקרים טוענים כי מהסקירה העולה כי האוכלוסיה האידיאלית העשויה ליהנות מפירות הטיפול במעכבי PDE-5 הם חולים עם אי-ספיקת לב והיפרטרופיה של חדר שמאל.
המסקנות מבוססות על נתוני מטה-אנליזה שכללה 24 מחקרים עם 1,622 משתתפים, מתוכם 954 משתתפים שטופלו במעכבי PDE-5 ו-772 מטופלי פלסבו.
מבין 24 המחקרים שנכללו בסקירה נכללו מחקרים שבחנו מתן טיפול במעכבי PDE-5 לחולים עם אי-ספיקת לב (עם מקטע פליטה שמור או ירוד), הפרעה בתפקוד דיאסטולי לאחר אוטם חד של שריר הלב, יתר לחץ עורקי ריאתי, אי-ספיקת לב וקרדיומיופתיה סוכרתית, בין היתר. מרבית החולים הללו טופלו ב-Sildenafil, בעוד ש-218 חולים נטלו Vardenafil (לוויטרה) ו-54 טופלו בTadalafil (סיאליס). הטיפול נמשך בין ארבעה שבועות לשנה אחת.
מהנתונים עולה כי סמנים לתפקוד לבבי השתפרו עם טיפול ארוך-טווח במעכבי PDE-5. שישה מחקרים דיווחו על נתונים אודות מקטע הפליטה ב-286 חולים עם מחלת לב שמאלי. העליה במקטע הפליטה בהשוואה לפלסבו עמדה על 4.38% בחולים עם היפרטרופיה של חדר שמאל. הטיפול במעכבי PDE-5 לא השפיע על קצב הלב, ולא תועד שינוי בלחץ הדם הסיסטולי או הדיאסטולי, בלחץ העורקי הממוצע או במדד תנגודת וסקולארית סיסטמית.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של הטיפול כללו הסמקה, כאבי ראש, דימומים מהאף ותסמינים שמקורים מהקיבה.
החוקרים מציעים כי מעכבי PDE-5 הינם טיפול סביר לגברים עם היפרטרופיה של חדר שמאל ואי-ספיקת לב בשלב מוקדם. לאור העובדה שהתרופות נבחנו בגברים, דרושים מחקרים נוספים להערכת התרופות בנשים, כמו גם מחקר ארוך-טווח להערכת התוצאות הקרדיווסקולאריות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!