לראשונה הצליחו חוקרים להדגים רגישות גנטית משותפת לאפליפסיה ולמיגרנה עם אאורה בקבוצת עוקבה גדולה של מטופלים עם אפליפסיה כללית (GE, general eplipesy) או אפליפסיה פוקאלית לא נרכשת ( non acquired focal epilepsy, NAFE). החוקרים מצאו כי בחולי אפילפסיה עם 3 קרובי משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מהתקפים אפליפטיים היה סיכוי כמעט כפול למיגרנה עם אאורה.

המחקר כלל 730 מטופלים בני 12 או יותר מכ-500 משפחות שנכללו בפרויקט Epilepsy Phenome/Genome (EPGP) , שכלל זוגות אחים או הורים וילדים עם GE או NAFE מאובחנות. הפרויקט הוא למעשה מחקר מתמשך המפרט גם את הפנוטיפ המפורט ואיסוף של DNA ממשתתפים עם אפליפסיה ב-27 מרכזים בארה”ב, קנדה, ארגנטינה, אוסטרליה וניוזילנד. החוקרים העריכו את היארעות המיגרנות באמצעות ראיונות, כשמיגרנות עם אאורה אובחנו לפי קריטריונים מוכרים. מידע לגבי ההיסטוריה של ההתקפים בבני משפחה אחרים נאסף באמצעות שאלון. החוקרים מצאו כי השכיחות של מיגרנה עם אאורה במשתתפים עלתה כאשר ל-2 או יותר מבני משפחתם בדרגה ראשונה, בנוסף לבן המשפחה שנכלל במחקר, דווחו כסובלים מהתקפים. השכיחות של מיגרנה ללא אאורה לא עלתה במקרה זה.

המחקר יכול להיות בעל השפעה משמעותית על התפיסה של גבולות המחלה, ועל ההבנה של הגורמים למחלה, והבנה של המנגנונים הפתופיזיולגיים הפועלים יוכלו לסייע בפיתוח של טיפולים חדישים, כותבים החוקרים. בתגובה למחקר נכתב במדסקייפ כי בעבר נמצא כבר קשר מעניין בין מיגרנה עם אאורה לבין אפליפסיה, כשההשפעה היתה ניכרת בעיקר על חומרת האפליפסיה. מחקר אחר מצא כי מיגרנה עם אאורה, כשהיא מגיעה עם דיכאון מג’ורי או נסיונות התאבדות, מעלה את הסיכון להיארעות של התקפי אפליפסיה ללא גירוי, יותר מאשר בכל אחד מהמצבים לכשעצמו. הועלתה ההשערה שלסרוטונין עשוי להיות תפקיד בהופעה של אפליפסיה ושל מיגרנה עם אאורה וכי למעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין (SSRIs) עשויה להיות השפעה חיובית על ההתקפים.

.

לתקציר המחקר

.

Epilepsia. Published online January 7, 2013.

לכתבה במדסקייפ