במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי למשך חשיפה ארוך יותר לאסטרוגן אנדוגני השפעה מגנה מפני שברים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שיש עדויות רבות המעידות על ההשפעה החיובית של אסטרוגן על צפיפות העצם והגנה מפני שברים, אין מחקרים רבים להערכת הקשר בין משך החשיפה לאסטרוגן אנדוגני ובין הסיכון לשברים. לאור זאת, הם ביקשו לבחון את הקשר בין משך חשיפה לאסטרוגן אנדוגני ובין היארעות שברים במחקר מבוסס-קהילה.
מדגם המחקר כלל 5,269 נשים, כולל 2,411 נשים לפני-מנופאוזה ו-2,858 נשים לאחר-מנופאוזה ממחקר Tehran-Lipid and Glucose-Study. ניתוח סטטיסטי שכלל תקנון לערפלנים אפשריים בוצע להערכת הקשר בין משך חשיפה לאסטרוגן אנדוגני ובין היארעות כל אשפוז בגין שבר.
החוקרים מדווחים כי 1,409 מבין 5,269 הנשים במחקר היו לאחר-מנופאוזה בתחילת המחקר ו-2,858 נשים הגיעו למנופאוזה עד תום המעקב.
מניתוח הנתונים עלה קשר שלילי בין משך החשיפה לאסטרוגן אנדוגני ובין היארעות שברים (יחס סיכון לא-מתוקן של 0.81, רווח בר-סמך 95% של 0.68-0.96) בנשים, כאשר לכל עליה של סטיית תקן אחת בממוצע סטיות התקן של חשיפה לאסטרוגן אנדוגני לוותה בירידה של 19% בסיכון לשברים. התוצאות נותרו ללא שינוי לאחר תקנון לערפלנים נוספים (יחס סיכון של 0.70, רווח בר-סמך 95% של 0.58-0.86).
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי חשיפה ממושכת יותר לאסטרוגן אנדוגני מגנה מפני שברים וסבורים כי יש לקחת בחשבון נקודה זו בהערכת הסיכון לשברים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!