המודל המקובל של תפקוד האדרנל (The Standard Model)  גורס:

1) שכל אחת משכבות הבלוטה היא כעין בלוטה עצמאית ופועלת בנפרד מהשכבות/בלוטות האחרות.  זהו המרכיב במודל שנקרא functional zonation.   *הגלומרולוזה מיצרת מינרלוקורטיקואידים על ידי שרשרת של אנזימים שחלקם מיוחדים לגלומרולוזה כגוןaldosterone synthase , ובפועל היחידי שנקשר לרצפטור המינרלוקורטיאודי הוא אלדוסטרון.   *הפסיקולטה מיצרת גלוקוקורטיקואידים כי רק שם מתבטאת כל שרשרת האנזימים שמובילה מפרוגסטרון לקורטיזול.     *והרטיקולריס מייצר אנדרוגנים  עם 19 פחמנים עקב התבטאות ייחודית של האנזים CYP17A1  עם פעילות של 17,20 lyase. לפני שהבנו את הרקע המולקולרי של CAH, הסברנו את ההבדל בין מאבדי ללא-מאבדי מלח בהסתמך על המודל של functional zonation ואמרנו שאצל האחרונים פגועה רק הפסיקולטה ואילו בראשונים פגוע גם הרטיקולריס.

2) לכל שכבה יש את המנגנון שמווסת אותה, אם כי  ACTH משפיע בכולן.

3) תאי גזע משותפים מקליפת האדרנל נודדים למרכז, תוך כדי שהם משנים את צורתם ותפקודם בשכבות השונות ומתים בתהליך מבוקר של אפופטוזיס בשכבת הרטיקולריס הפנימית ביותר סמוך למדולה.

המודל הזה עובר מקצה שפורים בעקבות מחקרים שעוסקים בנתונים המולקולרים של ההורמונים, האנזימים והרצפטורים שבאדרנל.

להמשך קריאה בבלוג