בדיקת דם פשוטה הכלולה בספירת דם רגילה עשויה לסייע בחיזוי הסיכון לשברי ירך. מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Bone and Mineral Research עולה כי בגברים עם ערכי RDW (Red Cell Distribution Width) גבוהים תועד סיכון גבוה כמעט פי שלוש בסיכון לשברי ירך, בהשוואה לאלו עם מדדי RDW נמוכים יחסית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מדדי RDW מהווים מדד לשונות גודל כדוריות דם אדומות ומדד זה כלול באופן שגרתי בספירת דם מלאה ולכן זמין במרבית הרשומות הרפואיות של מטופלים.
במחקר הנוכחי אספו החוקרים את נתוני RDW אודות משתתפים במחקר Osteoporotic Fractures in Men (MrOS), אשר כלל 3,635 גברים מהקהילה, בגיל ממוצע של 79.1 שנים. ערך RDW תקין הוגדר כערכים בטווח 11-15%. ערכי RDW סווגו לארבע קבוצות: עד 13% (קבוצה 1, 370 משתתפים), 13.1-14% (קבוצה 2, 1,449 משתתפים), 14.1-15% (קבוצה 3, 1,120 משתתפים) ומעל 15% (קבוצה 4, 696 משתתפים).
החוקרים מדווחים כי בהשוואת גברים עם ערכי RDW הגבוהים ביותר (מעל 15%) אל מול אלו עם הערכים הנמוכים ביותר (עד 13%) נרשם סיכון גבוה פי 2.8 לשברי ירך (יחס סיכון של 2.8, רווח בר-סמך 95% של 1.3-5.9).
מהערכת מדד FRAX (Fracture Risk Assessment Tool) עלה כי משלב RDW עם צפיפות העצם חזה באופן מדויק יותר את הסיכון לשברי ירך, בהשוואה למשלב FRAX עם צפיפות העצם.
מניתוח הנתונים עלה כ הסיכון לשברי ירך עלה באופן הדרגתי עם ערכי RDW גבוהים יותר. יחסי הסיכון לשברי ירך בהשוואה לאלו בקבוצה 1 עמדו על 1.7 (רווח בר-סמך 95% של 0.9-3.3), בקבוצה 2, על 1.9 (1.0-3.8) בקבוצה 3 ועל 2.3 (1.1-4.7) באלו עם ערכי RDW בקבוצה 4. בדומה, הסיכון לנפילות היה גבוה יותר עם עליה בערכי RDW.
החוקרים לא זיהו קשר בין ערכי RDW ובין שברי ירך בחולים עם אנמיה, אשר הוגדרה בנוכחות ריכוז המוגלובין של עד 13.0 גרם/ד”ל. עם זאת, בחולים עם אנמיה תועד סיכון גבוה עוד יותר לשברי ירך, ללא תלות בערכי RDW. יתרה מזאת, לא זוהה קשר עם השינויים בצפיפות העצם.
לסיכום, מאחר ומדדי RDW והמוגלובין מהווים חלק שגרתי מבדיקות הדם, יש מקום להשלים מחקרים נוספים במטרה לבחון את חשיבות מדדים אלו בחיזוי הסיכון למחלה.
מתוך כנס ה-ASBMR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!