מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת מאי של American Journal of Medicine עולה כי טיפול ב- Raloxifene (אוויסטה) עשוי להפחית את שיעורי התמותה הכוללים בנשים מבוגרות.
החוקרים כותבים כי טיפול ב- Raloxifene במינון של 60 מ”ג ביום בנשים לאחר-מנופאוזה, הביא לירידה של כ-10% בשיעורי התמותה מכלל הסיבות. הסיכון לתמותה מסיבות שאינן קרדיווסקולאריות או ממאירות, היו נמוכים ב-28% בקרב נשים שטופלו ב- Raloxifene, בהשוואה למטופלות בפלסבו (HR = 0.72, p=0.01).
החוקרים ביקשו להעריך את יחס עלות/תועלת של Raloxifene כטיפול מניעתי. הם בחנו את נתוני התמותה ממחקרים קליניים גדולים להערכת Raloxifene בהשוואה לפלסבו.
מדגם המחקר כלל 7705 נשים לאחר מנופאוזה עם אוסטיאופורוזיס, שלקחו חלק במחקרי MORE/CORE (Multiple Outcomes of Raloxifene Evaluation/Continuing Outcomes Relevant to Evista), שכללו מעקב בן ארבע שנים, ותת-קבוצה של 4411 נשים שהיו במעקב למשך ארבע שנים נוספות. סה”כ, המחקר כלל 10,101 נשים לאחר מנופאוזה עם מחלת לב כלילית או גורמי סיכון מרובים למחלה כלילית לקחו חלק במחקר RUTH (Raloxifene Use for the Heart) והיו במעקב במשך 5.6 שנים.
במחקר MORE/CORE תועדו 110 מקרי תמותה, 2.5% בקבוצת הפלסבו ו-1.8% מהמטופלות ב- Raloxifene (HR = 0.68, p=0.04). במחקר RUTH, שיעור מקרי התמותה עמדו על 11.8% מהמטופלות בפלסבו ו-11.0% מהמטופלות ב- Raloxifene(p=0.16).
שיעורי התמותה מכלל הסיבות עמדו על 8.65% עם פלסבו ו-7.88% עם Raloxifene (HR = 0.90, p=0.05). שיעורי התמותה הכוללים הנמוכים נבעו בעיקר מירידה בסיכון לתמותה שאינה על-רקע סיבות קרדיווסקולאריות או ממאירות (HR = 0.72, p=0.01).
החוקרים מדגישים כי יש להתייחס בזהירות לממצאים אלו, מאחר שמדובר בניתוח פוסט-הוק ומנגנון הירידה בתמותה על-רקע טיפול ב- Raloxifene אינו-ברור.
לאור הסיכון המוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי ואירועי שבץ פטאליים בעקבות טיפול ב- Raloxifene, החוקרים מאמינים כי יש להימנע מטיפול זה בנשים בסיכון גבוה למצבים אלו, למרות הירידה הנצפית בתמותה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!