השמנת יתר נקשרה לראשונה לתסחיף ריאתי ב-1927, וקיימת הוכחה כי עודף משקל עלול גם להעלות את הסיכון לקריש ורידי עמוק. אך היו מספר קשיים בזיהוי קשר זה.

בכדי לחקור האם השמנת יתר היא למעשה גורם סיכון בלתי תלוי לתסחיף פקיקי ורידי, הצוות סקר נתונים מ-1979 עד 1999 שכללו מידע לגבי שחרור של יותר מ-12 מיליון מטופלים ששוחררו עם האבחנה של ICD-9 של השמנת יתר וכמעט 700 מיליון מטופלים ששוחררו ללא אבחנת השמנת יתר.

חולים עם השמנת יתר היו בסבירות של פי 2.5 לקריש ורידי לעומת אנשים לא שמנים, והסיכון היחסי לתסחיף ריאתי היה 2.21. כפי שהציעו מחקרים בעבר, הסיכון היחסי בנשים לקריש ורידי עמוק היה גבוה מזה של הגברים, 2.75 לעומת 2.02.

השפעת ההשמנה עלתה באופן ניכר בקרב אנשים מתחת לגיל 40, עם סיכון של יותר מפי 5 לקריש ורידי עמוק או תסחיף ריאתי בהשוואה לחולים מבוגרים יותר. שוב, הסיכון היה גבוה יותר בקרב נשים, עם סיכון של פי 6.10 לנשים שמנות מתחת לגיל 40 לעומת נשים צעירות במשקל תקין, בעוד שהשמנת יתר העלתה את הסיכון פי 3.71 בקרב גברים צעירים.

בגלל שהאבחנה של תסחיף ריאתי לעיתים מפוספסת, ציינו החוקרים כי הממצאים צריכים להפנות תשומת לב הרופאים לאבחנה זו בחולים עם השמנת יתר.

Am J Med 2005;118:978-980

לידיעה במדסקייפ