מטרת המחקר היתה לבחון את היעילות של רמות גלוקוז בדם של פחות מ-109.89 מ”ג/ד”ל עם אינסולין כמונע פגיעה משנית למערכת העצבים מרכזית והיקפית בחולי טיפול נמרץ.
החוקרים בדקו את השפעת טיפול אינסולין אינטנסיבי על מחלת פולינוירופתיה (CIPNP), כפי שהוערך ע”י סריקת EMG שבועית, והשפעתה על תלות ונטילציה מכנית, במחקר פרוספקטיבי אקראי גדול שכלל 1,548 חולים בטיפול נמרץ. ב-63 חולים שאושפזו בשל פגיעת מוח מבודדת, בחנו החוקרים את ההשפעה של טיפול אינסולין על לחץ אינטראקרניאלי, סוכרת תפלה (diabetes insipidus), התקפים, ושיקום ארוך טווח במעקב לאחר 6 חודשים ושנה.
טיפול אינסולין אינטנסיבי הפחית תלות בונטילציה (p = 0.0007; MantelCox log rank test) ואת הסיכון לפולינוירופתיה (p < 0.0001). הסיכון ל-CIPNP בקרב 405 מטופלים שנשארו נעל 7 ימים ביחידה לטיפול נמרץ הופחת ב-49% (p < 0.0001). מכל ההשפעות המטבוליות והקליניות של טיפול אינסולין, והתאמה לגורמי סיכון ידועים, רמת הבקרה הגליקמית הסבירה יתרון זה (OR ל-CIPNP היה 1.26 [1.09-1.46] למילימול גלוקוז בדם, p = 0.002).
מניעת CIPNP הסבירה את היכולת של טיפול אינסולין אינטנסיבי להפחית את הסיכון לונטילציה מכנית ממושכת (יחסי סיכון 3.75 [1.49 עד 9.39], p = 0.005). בחולים עם פגיעת מוח מבודדת, טיפול אינסולין איננסיבי הפחית לחץ אינטראקרניאלי ממוצע (p = 0.003) ומקסימלי (p < 0.0001) בזמן שלחצי פרפוזיה צרברלית הושגו עם פי 8 פחות מכווצי כלי דם (p = 0.01). התקפים (p < 0.0001) וסוכרת תפלה (p = 0.06) התרחשו בתדירות נמוכה יותר. לאחר מעקב של שנה, יותר ניצולי פגיעות מוח בקבוצת האינסולין האינטיסיבי היו מסוגלים לדאוג לרוב צרכיהם (p = 0.05).
החוקרים הסיקו כי מניעת של היפרגליקמיה מתונה ע”י אינסולין במהלך הטיפול הנמרץ מגן על מערכת העצבים ההיקפית והפריפרית, עם השלכות קליניות כמו קיצור השהות בטיפול נמרץ ושיקום ארוך טווח טוב יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!