בקרב בני או בנות זוג של חולים עם דמנציה סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה, כך עולה מתוצאות מחקר עוקבה חדש של זוגות נשואים בטאיוואן, אשר פורסמו בכתב העת JAMA Network Open.

החוקרים השלימו מחקר ארצי, מבוסס-אוכלוסייה, שהתבסס על נתוני מאגר National Health Insurance Research Database בטאיוואן בין 1998 עד 2022. המחקר כלל 955,105 זוגות נשואים: 118,904 נשים ו-72,117 גברים שבני או בנות הזוג שלהם אובחנו עם דמנציה והותאמו ביחס 1:4 לפי שנת לידה, מין, כהכנסה ואזור מגורים עם 475,616 נשים ו-288,468 גברים ללא בן/בת זוג עם דמנציה.

התוצא העיקרי היה היארעות דמנציה מכל-סיבה, תוצאים משניים כללו מחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולרית. המודלים כללו תקנון למספר הילדים, שימוש בשירותי בריאות ומחלות הרקע של בן/בת הזוג (כולל הפרעות פסיכיאטריות והפרעות קרדיו-מטבוליות).

חציון משך המעקב עמד על 7 שנים בנשים ועל 5.5 שנים בגברים עם בן/בת זוג עם דמנציה.

במודלים המתוקנים באופן מלא, בהשוואה לביקורות, בנשים עם בן זוג עם דמנציה תועד סיכון גבוה יותר משמעותית לדמנציה מכל-סיבה (יחס סיכויים מתוקן של 1.74; הבדל אבסולוטי בסיכון בתוך חמש שנים של 2.75%), עם מגמה דומה בקרב גברים (יחס סיכון מתוקן של 1.69; הבדל אבסולוטי בסיכון בתוך חמש שנים של 3.49%).

בהשוואה לביקורות, באלו עם בן/בת זוג עם מחלת אלצהיימר תועד סיכון מוגבר למחלת אלצהיימר (יחס סיכון מתוקן של 1.74 בנשים ובגברים). בדומה, בהשוואה לביקורות, באלו עם בן/בת זוג עם דמנציה וסקולרית תועד סיכון מוגבר לדמנציה וסקולרית (יחס סיכון מתוקן של 1.77 בנשים ויחס סיכון של 1.72 בגברים).

הסיכון היחסי לדמנציה מכל-סיבה היה בולט יותר בגילאים צעירים יותר וירד עם גיל מתקדם. ההבדל האבסולוטי בסיכון עלה עם הגיל אך היה נמוך יותר באלו עם רמת הכנסה גבוהה יותר או עם מספר גדול יותר של ילדים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי הסיכון לדמנציה עשוי להשפיע על בני ובנות הזוג. הנתונים תומכים בגישה של הערכת הסיכון לדמנציה במשק הבית ותמיכה משפחתית.

JAMA Netw Open, July 20, 2026

לידיעה במדסקייפ