ע”פ מחקר חדש מה-Ther Adv Endocrinol Metab שבחן העדפות של מטופלים עם סוכרת סוג 2 עולה שהמטופלים העדיפו באופן שווה את הטיפול ב-vildagliptin (גאלבוס, galvusנוברטיס) וב-liraglutide (ויקטוזה, victoza , נובו-נורדסיק) על רקע אפקטיביות דומה. עם זאת, וילדאגליפטין היה קשור לפחות תופעות לוואי והיה מועדף יותר בקרב אוכלוסייה קשישה. 

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את ההעדפה והסבילות של טיפול פומי באמצעות חוסם ה- DPP-4 , וילדאגליפטין  לעומת האנלוג ל-GLP-1 , לירגלוטייד, במטופלים עם סוכרת סוג 2 שלא הגיעו לאיזון תחת טיפול במטפורמין בלבד.

המחקר היה בן 24 שבועות, אקראי, רב מרכזי, חוצה קבוצות, שבו נכללו חולי סוכרת סוג 2 שלא הגיעו לאיזון תחת מטפורמין בלבד, עם רמות HbA1c של 6.5% ומעלה ומתחת ל-9% שחולקו באופן אקראי בגישה חוצת קבוצות לקבלת וילדאגליפין 50 מ”ג/ מטפורמין 1000 מ”ג בכדור אחד (יוקריאס) פעמיים ביום (32 מטופלים) או ליראגלוטייד 1.2 מ”ג כתוספת למטפורמין 1000 מ”ג פעמיים יומי (הליראגלוטייד ניתן במינון של 0.6 מ”ג בשבועות 0-1 ולאחר מכן 1.2 מ”ג בשבועות 2-12 , פעם ביום, ונכללו בקבוצה 30 מטופלים) .

החוקרים מדווחים כי העדפות המטופלים בשבוע ה-24 היו דומות, כאשר 51.7% מהמטופלים העדיפות את השילוב של וילדאגליפטין/מטפורמין בכדור אחד, לעומת 48.3% שהעדיפו את הליראגלוטייד כתוספת למטפורמין (p = 0.449) .

ניתוח פוסט הוק הראה שמטופלים מעל גיל 65 העדיפו יותר את השילוב של וילדאגליפטין/מטפורמין (65% לעומת 35% בלבד שהעדיפו את הליראגלוטייד). בנוסף, ליראגלוטייד הייתה קשורה עם שיפור גדול יותר בירידה ברמות הסוכר בצום (21.5- מ”ג/ד”ל לעומת 3.4- מ”ג/ד”ל) ו-HbA1c (ירידה של 0.5%- לעומת 0.3%-). לעומת זאת, דווחו פחות תופעות לוואי בשילוב של וילדאגליפטין/מטפורמין בהשוואה להוספת ליראגלוטייד (16 לעומת 46) .

החוקרים מסכמים כי במחקר פיילוט זה, למרות ששני הטיפולים היו מועדפים באופן דומה ע”י המטופלים ואף הראו אפקטיביות גליקמית דומה  לאורך 12 שבועות, הטיפול בוילדאגליפטין היה קשור לפחות תופעות לוואי וזכה להעדפה גדולה מיותר מצד מטופלים קשישים.

Ther Adv Endocrinol Metab.2015 Aug;6(4):141-8