תרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2 הובילו לשיפור משמעותי באיזון הגליקמי והפחתת יחס אלבומין:קריאטינין ללא השפעה על משקל הגוף בחולים עם תסמונת פרדר-ווילי (Prader Willi Syndrome) וסוכרת מסוג 2, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes & Metabolism; עם זאת, חלק גדול מהחולים חוו תופעות לוואי משנית לטיפול.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים מצרפת כי אחד מכל חמישה חולים עם תסמונת פרדר-ווילי סובל מסוכרת מסוג 2, אשר לעיתים קרובות מתקדמת במהירות לתלות באינסולין. למרות היתרונות האפשריים, השימוש במעכבי SGLT-2 בחולים אלו לא נבחן לעומק.

במחקר הרטרוספקטיבי, רב-מרכזי הנוכחי התבססו החוקרים על הרשומות הרפואיות הממוחשבות להערכת היעילות והבטיחות של מעכבי SGLT-2 ב-48 חולים עם תסמונת פרדר-ווילי מוכחת גנטית וסוכרת מסוג 2. הם השוו בין 24 חולים תחת טיפול במעכבי SGLT-2 (גיל חציוני של 34 שנים; חציון משך סוכרת של 9.5 שנים) ובין מספר דומה של ביקורות תואמות שלא קיבלו את הטיפול התרופתי.

מדדי איזון גליקמי ותפקוד כלייתי נבחנו בתחילת המחקר ולפחות פעם אחת בין 6 ו-12 חודשים.

ערכי המוגלובין מסוכרר בתחילת המחקר היו גבוהים יותר משמעותית בקבוצת הטיפול במעכבי SGLT-2 לעומת הביקורות (8.8% לעומת 6.9%, p=0.0003). לאחר שישה חודשי טיפול במעכבי SGLT-2, רמות המוגלובין מסוכרר ירדו ל-7.3% (p<0.0001); עם זאת, ערכי המוגלובין מסוכרר בקבוצת הביקורת נותרו יציבים.

יחס אלבומין:קריאטינין ירד משמעותית בזרוע הטיפול התרופתי, מחציון של 25.7 מ”ג/מילימול ל-5.0 מ”ג/מילימול (p=0.0078), בעוד שבקבוצת הביקורת נרשמה עליה ביחס זה; קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער נותר יציב עם הטיפול במעכבי SGLT-2.

עוד תועדה ירידה מתונה בלחץ דם סיסטולי בקבוצת הטיפול במעכבי SGLT-2; כל היתרונות הללו תועדו ללא שינוי במשקל הגוף.

אירועים חריגים תועדו ב-37.5% מהחולים בזרוע הטיפול במעכבי SGLT-2, כאשר ב-8.3% תועד נזק כלייתי חד עם צורך באשפוז; עם זאת, בקבוצת הביקורת לא תועדו אירועים חריגים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתועלת האפשרית של טיפול במעכבי SGLT-2 במבוגרים עם תסמונת פרדר-ווילי וסוכרת מסוג 2. עם זאת, בשל הסיכון המוגבר לאירועים חריגים, נדרש ניטור הדוק של התפקוד הכלייתי והערכת טיפולים תרופתיים נוספים.

Diabetes & Metabolism, Sep 18, 2025

לידיעה במדסקייפ