מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Diabetes Association עולה כי הופעת סוכרת מסוג 1 בגיל צעיר יותר מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ותחלואה קרדיווסקולארית או נפרופתיה סוכרתית והחוקרים מציעים כי עיכוב הופעה קלינית של סוכרת מסוג 1 עשוי  להפחית את הסיכון לסיבוכים ולקיצור תוחלת החיים של החולים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת מסוג 1 מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים וקיצור תוחלת החיים. מחקר קודם הראה כי הופעת סוכרת מסוג 1 בגיל צעיר יותר מלווה בסיכון מוגבר לתמותה וסיבוכים קרדיווסקולאריים. מטרתם כעת הייתה לבחון את ההשפעה של גיל בעת הופעה קלינית של סוכרת מסוג 1 ובין הסיכון לתמותה, סיבוכים קרדיווסקולאריים וכלייתיים.

המחקר הרטרוספקטיבי כלל חולים ממאגר Swedish National Diabetes Register בין תחילת שנת 1998 ועד סוף שנת 2019. לכל חולה עם סוכרת מסוג 1 הותאמו חמש ביקורות מהאוכלוסייה הכללית אשר תאמו בגיל, מין, מחוז ומועד רישום.

התוצאים שנבחנו כללו סיבוכים פטאליים, כולל תמותה מכל-סיבה, תמותה קרדיווסקולארית, או תמותה שאינה עקב מחלות לב וכלי דם; כמו גם סיבוכים חמורים שאינם פטאליים, כולל אוטם לבבי חד, מחלת לב כלילית, אי-ספיקת לב, מחלה צרברווסקולארית, מחלת עורקים היקפית, מחלת כליות סופנית, או נפרופתיה סוכרתית.

החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של גיל בעת הופעת סוכרת מסוג 1 על אובדן שנות־חיים בהשוואה לביקורות ללא סוכרת, לבחון את הסיכון לתוצאים פטאליים בחולים עם סוכרת מסוג 1 כתלות בגיל הופעת סוכרת מסוג 1 ולקבוע את הסיכון לסיבוכים פטאליים ולא-פטאליים כתלות בגיל הופעת סוכרת מסוג 1.

מדגם המחקר כלל 34,155 חולים עם סוכרת מסוג 1 (גיל ממוצע של 30.7 שנים, 44.5% נשים) ו-150,026 ביקורות ללא סוכרת (גיל ממוצע של 28.3 שנים, 44.3% נשים). אוכלוסיית חולי הסוכרת כללה 11,064 חולים שאובחנו לפני גיל 10 שנים, 8,460 חולים שאובחנו כשהיו בני 11 עד 15 שנים, 5,630 חולים בהם האבחנה שנקבעה בגילים 16 עד 20 שנים, 5,036 חולים עם אבחנה בגילים 21 עד 25 שנים ו־3,965 חולים שאובחנו כשהיו בני 6 עד 30 שנים. זמן המעקב החציוני אחרי הסוכרתיים מסוג 1 עמד על 12.9 שנים.

מהנתונים עולה כי אבחנה של סוכרת מסוג 1 לוותה בקיצור תוחלת חיים ממוצע של 16.3 שנים בחולים שאובחנו עם סוכרת מסוג 1 לפני גיל עשר שנים. קיצור תוחלת החיים של חולים עם הופעת סוכרת מסוג 1 בגיל צעיר יותר הייתה בולטת יותר בנשים לעומת גברים, כאשר באלו שאובחנו לפני גיל עשר שנים נרשם קיצור תוחלת חיים ממוצע של 20.5 שנים בנשים לעומת 13.4 שנים בגברים.

הופעת סוכרת מסוג 1 לפני גיל עשר שנים לוותה בסיכון גבוה יותר מפי שלושה לתמותה מכל סיבה (יחס סיכון של 3.23, רווח בר־סמך 95% של 2.92 – 3.58), לצד סיכון גבוה יותר מפי חמישה לתמותה קרדיווסקולארית (יחס סיכון של 5.73, רווח בר־סמך 95% של 4.32 – 7.59), בעוד אבחנה בגילים 26 עד 30 שנים לוותה בעלייה קטנה יותר בסיכון לתמותה מכל סיבה (יחס סיכון של 2.55, רווח בר־סמך 95% של 2.34 –2.79) או תמותה עקב מחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 3.89, רווח בר־סמך 95% של 3.14 –4.83).

מניתוח הנתונים עלה כי כל עלייה של שנה אחת בגיל הופעת סוכרת מסוג 1 לוותה בירידה של 1.7% בסיכון לתמותה מכל סיבה, ירידה של 2.6% בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית וירידה של 1.5% בסיכון לתמותה שאינה עקב מחלות לב וכלי דם. יתרה מזאת, כל עלייה של שנה אחת בגיל הופעת סוכרת מסוג 1 לוותה בירידה של 3.0% בסיכון לאוטם לבבי חד, בירידה של 2.7% בסיכון למחלת לב כלילית, בירידה של 2.8% בסיכון לאי־ספיקת לב ובירידה של 1.6% בסיכון למחלה צרברווסקולארית. מבחינה כלייתית, כל עלייה של שנה נוספת בגיל הופעת המחלה לוותה בירידה של 3.6% בסיכון למחלת כליות סופנית ובירידה של 3.9% בסיכון לנפרופתיה סוכרתית  וגם בירידה של 3.2% בסיכון למחלת עורקים היקפית.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים ומרחיבים ממצאי מחקר קודם בנושא, עם מעקב ארוך יותר. מהנתונים עולה כי הסיכון לתמותה ולתחלואה קרדיווסקולארית, לנפרופתיה סוכרתית ולמחלת כליות סופנית היה נמוך יותר עם הופעה של סוכרת מסוג 1 בגיל מבוגר יותר. להערכתם, ממצאים אלו תומכים בחשיבות האפשרית של דחיית הופעה קלינית של סוכרת מסוג 1 להפחתת הסיכון לסיבוכים וקיצור תוחלת החיים.