מתוצאות מחקר חדש שפורסמו באתר MedRxiv וטרם עברו סיקור עמיתים עולה כי טיפול במטפורמין במבוגרים עם סוכרת מסוג 2 לווה בשיפור זילוח לשריר הלב והישרדות טובה יותר בחולים עם סוכרת מסוג 2.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלות לב וכלי דם מהוות את הגורם המוביל לתמותה בחולים עם סוכרת מסוג 2. מטפורמין הינו תכשיר נפוץ לטיפול בחולים אלו ועל-פי מספר קווים מנחים הינו קו-טיפול ראשון מומלץ.

מדגם המחקר כלל 572 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 שהשלימו בדיקת הדמיה בתהודה מגנטית להערכה קרדיווסקולארית וזילוח בזמן דחק למטרות מחקר או קליניות באחד המרכזים ברחבי בריטניה בין ספטמבר 2016 ועד מאי 2021. המחקר כלל גם 52 ביקורות בגיל ומין תואם, ללא היסטוריה של מחלות לב או גורמי סיכון מג’וריים.

החוקרים התבססו על נתוני בדיקת ההדמיה להערכת זרימת דם גלובאלית לשריר הלב ורזרבת זילוח שריר הלב. הם השלימו ניתוח סטטיסטי במטרה להעריך את הקשר בין טיפול במטפורמין ובין זרימת הדם הגלובאלית ורזרבת זילוח שריר הלב בזמן דחק.

בתחילת המחקר, 388 חולים עם סוכרת מסוג 2 (68%) טופלו במטפורמין ו-184 חולים (32%) לא קיבלו את הטיפול התרופתי. נתוני מעקב היו זמינים לאחר חציון של 851 ימים מהגיוס למחקר.

הממצאים העידו כי טיפול במטפורמין לווה בעליה משמעותית ברזרבת זילוח לשריר הלב. באשר לזרימת הדם לשריר הלב בזמן דחק, מניתוח הנתונים עלה כי לטיפול במטפורמין לא הייתה השפעה משמעותית על מדד זה.

בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 שנטלו מטפורמין תועדו שיעורי תמותה (2.3% לעומת 8.7%, בהתאמה) ואירועים מוחיים (2.1% לעומת 5.4%, בהתאמה),  נמוכים יותר משמעותית, בהשוואה לאלו שלא נטלו את הטיפול התרופתי. שיעורי ההיארעות המשולבים של אירועים קרדיווסקולאריים וצרברווסקולאריים מג’וריים לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות. לאחר תקנון לגיל ומקטע פליטה של חדר שמאל, הסיכון לתמותה מכל-סיבה היה נמוך ב-71% (יחס סיכון של 0.29) בקרב אלו שנטלו מטפורמין, בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי זהו המחקר הראשון שהדגים קשר משמעותי בין טיפול במטפורמין ובין שיפור תפקוד מיקרווסקולארי של העורקים הכליליים בחולים עם סוכרת מסוג 2. ממצאים אלו מאשרים דיווחים קודמים לפיהם טיפול במטפורמין במבוגרים עם סוכרת מסוג 2 מלווה בשיפור ההישרדות הכוללת.

מתוך MedRxiv

לידיעה במדסקייפ