יוזמה חדשה להפחתת שיעורי ההתאבדות בקרב חולי סוכרת (RESCUE) שפורסמה ב- Diabetes Technology & Therapeutics מדגישה כי דיכאון, פגיעה עצמית והתאבדות במטופלים עם סוכרת מסוג 1 וסוג 2 אינם מוערכים מספיק על ידי רופאים. היוזמה הוצגה במהלך הפגישות המדעיות ה-82 של האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA) ובה צוין כי התאבדות ופגיעה עצמית שכיחות ביותר בקרב מבוגרים צעירים עם סוכרת מסוג 1 המקבלים אינסולין, ומנת יתר של אינסולין היא השיטה הנפוצה ביותר לפגיעה עצמית.
ביוזמת RESCUE יש כעת “כ-30 חברים ברחבי האקדמיה, פרקטיקה קלינית, תעשייה, הסברה, ממשלה, גופים רגולטוריים [כולל FDA], ומטופלים עם סוכרת ממדינות שונות”, אמר אחד ממובילי היוזמה ל-Medscape Medical News. מובילי היוזמה העבירו שישה מסרים עיקריים: ראשית, שכיחות ההתאבדות גבוהה במידה ניכרת בקרב אנשים עם סוכרת מאשר האוכלוסייה הכללית. שנית, דיבור על התאבדות אינו מעלה את הסיכון של אדם להתאבד. יחד עם זאת, כלי הסקר הנוכחיים לדיכאון והתאבדות אינם רגישים מספיק כדי להיות יעילים בקרב אנשים עם סוכרת, וזיהוי פעולות אובדניות בקרב אנשים עם סוכרת הוא קשה ביותר. בנוסף, על כל התאבדות, ארגון הבריאות העולמי מדווח שיש 20 ניסיונות התאבדות. ספקי שירותי בריאות לעיתים קרובות מזלזלים בשכיחות האובדנות בקרב אוכלוסיית המטופלים שלהם ומרגישים לא מוכנים ליזום שיחות עם המטופלים שלהם על התאבדות.
הוצג גם מחקר שהראה שמתוך 160 מקרים של מנת יתר של אינסולין, 90% היו התאבדויות, ומתבגרים ומבוגרים צעירים עם סוכרת מסוג 2 נוטים ב-61% יותר לדווח על מחשבות אובדניות מאשר אלה ללא סוכרת. לא זו אף זו, הסיכון לדיכאון גבוה פי שניים עד שלושה בקרב אנשים עם סוכרת, ו-7% ממקרי המוות בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 1 מוערכים כהתאבדות. מחקר נוסף דיווח על תוצאות מסקר של אנשי מקצוע בתחום הבריאות המטפלים בחולים עם סוכרת מסוג 1 או סוג 2, אשר זיהה את חששותיהם לגבי בדיקת דיכאון והערכת הסיכון להתאבדות בחולים עם סוכרת, כאשר רק ל-30% היה נוח לשאול מטופלים על פגיעה עצמית או התאבדות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!