במאמר שפורסם בכתב העת Endocrinology, Diabetes & Metabolism מדווחים חוקרים מאוסטרליה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לא חל שינוי משמעותי במדד מסת הגוף של מתבגרים עם סוכרת מסוג 1 שהחלו טיפול אינטנסיבי באינסולין, למרות הכפלת מספר החולים שהשיגו את יעד האיזון הגליקמי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את האיזון הגליקמי ומדד סטיות תקן של מדד מסת הגוף (BMI-SDS) לפני ואחרי יישום טיפול אינטנסיבי באינסולין באמצעות זריקות אינסולין מרובות או משאבת אינסולין במתבגרים עם סוכרת מסוג 1.
החוקרים אספו את הנתונים אודות 669 צעירים בגילאי 10-17.9 שנים מביקורי מעקב במרפאת סוכרת בשנים 2004, 2010 ו-2016. התוצאים שנבחנו כלל את ריכוז המוגלובין מסוכרר, BMI-SDS ומשטר הטיפול באינסולין.
מהנתונים עולה כי מדדי BMI-SDS נותרות יציבים בין 2004 עד 2016 בילדים בגילאי 10-13 שנים ובאלו בגילאי 14-17 שנים (0.7 לעומת 0.5, p=0.12; ו-0.7 לעומת 0.7, p=0.93; בהתאמה). מדדי BMI-SDS לא היו שונים משמעותית בין קבוצות החולים לפי המוגלובין מסוכרר; מתחת ל-7%, 7.0-9.0% ומעל 9.0% בשנת 2004 (p=0.873), 2010 (p=0.10), או 2016 (p=0.630).
ריכוז המוגלובין מסוכרר הממוצע ירד משנת 2004 עד 2016 בילדים בגילאי 10-13 שנים (8.4% לעומת 7.4%, p<0.001) ובאלו בגילאי 14-17 שנים (8.7% לעומת 7.9%, p<0.001). לפני טיפול בזריקות אינסולין מרובות בכל יום או במשאבת אינסולין בשנת 2004, רק 10% מאלו בגילאי 10-13 שנים ו8% מאלו בגילאי 14-17 שנים השיגו את יעדי האיזון הגליקמי (המוגלובין מסוכרר מתחת ל-7%). בשנת 2016, שיעור זה עלה ל-31% מהילדים בגילאי 10-13 שנים ול-21% מאלו בגילאי 14-17 שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול אינטנסיבי באינסולין במתבגרים סוכרת מסוג 1 לווה בעליה משמעותית בשיעור החולים שהשיגו את יעד המוגלובין מסוכרר מתחת ל-7%, ללא עליה ניכרת במשקל הגוף ולא תועד קשר בין המוגלובין מסוכרר ובין עליה במשקל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!