הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 1 משנית לטיפול במעכבי בקרה חיסונית קשור עם סוג הטיפול האימונותרפי, גיל החולה ואבחנה קודמת של סוכרת שאינה מסוג 1, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סוכרת מסוג 1 הינה תופעת לוואי נדירה ובלתי-הפיכה של טיפול במעכבי בקרה חיסונית. עם זאת, אין מידע רב אודות גורמי סיכון קליניים לסוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית וההשפעה של אבחנה זו על הישרדות החולים.
החוקרים התבססו על נתונים ממאגר Optums Clinformatics Data Mart להערכת היארעות ומאפייני סוכרת מסוג 1 במדגם גדול של חולים שטופלו במעכבי בקרה חיסונית בין השנים 2017 ו-2020. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין מאפייני הטיפול והחולה ובין התפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית.
מהנתונים עולה כי סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית תועדה ב-261 מבין 30,337 חולים (0.86%).
מתן טיפול משולב בנוגדנים כנגד CTLA-4 וכנגד PD-1 או PD-L1 לווה בסיכון גבוה יותר להתפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית (יחס סיכון של 1.62, רווח בר-סמך 95% של 1.15-2.26), בהשוואה לטיפול במעכבי PD-L1 או PD-1 בלבד. גיל צעיר יותר (יחס סיכון של 1.19 לכל ירידה של 5 שנים בגיל החולה; רווח בר-סמך 95% של 1.13-1.25) ואבחנה קודמת של סוכרת שאינה מסוג 1 (יחס סיכון של 4.48, רווח בר-סמך 95% של 3.45-5.83) לוו גם כן בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית.
מנגד, שימוש קודם בתרופות לדיכוי חיסוני (יחס סיכון של 0.57, רווח בר-סמך 95% של 0.34-0.95) לווה בהיארעות נמוכה יותר של סוכרת מסוג 1 על-רקע אימונותרפיה, אך חלק מההשפעה המגנה עשוי לנבוע משיעורי תמותה גבוהים יותר בחולים אלו.
עוד עולה מהנתונים כי התפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול במעכבי בקרה חיסונית לא השפיעה משמעותית על שיעורי ההישרדות של החולים.
החוקרים כותבים כי ממצאים אלו עשויים לסייע בהערכת הסיכון ובדיקות סקר של מטופלים במהלך טיפול במעכבי בקרה חיסונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!