בחולים עם הפרעה פסיכיאטרית סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת מסוג 2, בהשוואה לחולים ללא הפרעה פסיכיאטרית, כאשר הסיכון גבוה במיוחד בצעירים עם הפרעות פסיכיאטריות, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים בחנו את היארעות סוכרת מסוג 2 בחולים עם הפרעות פסיכיאטריות, אך מרבית המחקרים התמקדו בהפרעה פסיכיאטרית ספציפית או במדגם נבחר. בשל הצורך למחקרים מבוססי-אוכלוסייה בנושא, הם בחנו את הנתונים אודות למעלה מ-5 מיליון מבוגרים שהתגוררו בדנמרק בין 1995 ועד 2018, ללא אבחנה קודמת של סוכרת.
החוקרים בחנו 10 קטגוריות שונות של הפרעות פסיכיאטריות ויצרו קבוצה משולבת של חולים עם כל הפרעה פסיכיאטרית. ניתוח סטטיסטי שימש להשוואת הסיכון לסוכרת מסוג 2 בקרב חולים עם הפרעה פסיכיאטרית אל מול אלו ללא הפרעה פסיכיאטרית.
בסיכומו של דבר, 334,739 משתתפים פיתחו סוכרת מסוג 2 לאורך המעקב.
מהנתונים עולה כי הסיכון לסוכרת מסוג 2 היה גבוה יותר באלו עם כל הפרעה פסיכיאטרית, בהשוואה למשתתפים ללא הפרעה פסיכיאטרית: בגברים עם הפרעה פסיכיאטרית נרשמה עליה של 47% בסיכון לסוכרת מסוג 2 (יחס שיעורי היארעות של 1.47, רווח בר-סמך 95% של 1.45-1.50) ובנשים תועדה עליה של 65% בסיכון הנ”ל (יחס שיעורי היארעות של 1.65, רווח בר-סמך 95% של 1.62-1.68). כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לפי קבוצות גיל ספציפיות, הם מצאו כי ההבדל הגדול ביותר תועד בקרב חולים צעירים לפני גיל 50 שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הפרעה פסיכיאטרית מלווה בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2 וקוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת המניעה ואבחון מוקדם של סוכרת מסוג 2 באוכלוסייה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!