מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-American Society of Nephrology עולה כי בחולים עם מחלת כליות כרונית, טיפול ב-Dapagliflozin (פורסיגה) מאט את קצב הירידה בתפקוד הכלייתי בטווח הארוך, כאשר התועלת של הטיפול בהיבט זה הייתה גדולה עוד יותר בחולים עם סוכרת מסוג 2.
בנוכחות מחלת כליות כרונית, הן בחולים עם סוכרת מסוג 2 והן בחולים ללא סוכרת מסוג 2, הטיפול בפורסיגה לווה בירידה חדה בקצב הפינוי הגלומרולארי לאחר שבועיים. ההבדל היה מעט גדול יותר בחולים עם סוכרת מסוג 2, בהשוואה לאלו ללא סוכרת. בשתי תתי הקבוצות, הטיפול בפורסיגה האט את קצב ההידרדרות בתפקוד הכלייתי החל משבועיים לאחר תחילת הטיפול ולאורך כל הטיפול.
ההשפעות של הטיפול בפורסיגה היו עקביות ללא תלות בגיל או במין החולים.
החוקרים הסבירו במהלך הכנס כי מניתוח קודם של תוצאות מחקר DAPA-CKD (Dapagliflozin and Prevention of Adverse Outcomes in Chronic Kidney Disease) בחולים לפי סוכרת מסוג 2 תועדה השפעה דומה של הטיפול בפורסיגה על התוצא העיקרי ותוצאים כלייתיים, למרות הבדלים בעקומת קצב פינוי גלומרולארי.
אחד ההסברים האפשריים לכך נעוץ בכך שטיפול בפורסיגה השפעה פרופורציונאלית על הטיפול, כך שההשפעה של הטיפול על עקומת קצב פינוי גלומרולארי תלוי בקצב הבסיסי של ההידרדרות הכלייתית; עם השפעה גדולה ובולטת יותר בחולים עם התקדמות מהירה יותר של ההידרדרות הכלייתית.
מתוך כנס ה-ASN
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!