מנתונים שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine עולה כי טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter) כנגד סוכרת מסוג 2 ולאי-ספיקת לב מלווה בעליה של כמעט פי שלוש בסיכון לחמצת סוכרתית (Diabetic Ketoacidosis).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דיווחים קודמים הציעו כי טיפול במעכבי SGLT-2 עשוי להביא לעליה בסיכון ל-DKA. כעת הם ביקשו לבחון אם טיפול בתרופות אלו, בהשוואה לשימוש במעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase), מלווה בסיכון מוגבר לחמצת סוכרתית בחולים עם סוכרת מסוג 2.
מחקר העוקבה כלל חולים שהחלו טיפול חדש במעכבי SGLT-2 בין 2013 ועד 2018. החוקרים בחנו את מאגרי הנתונים הרפואיים הממוחשבים משבע מחוזות בקנדה ובבריטניה. מדגם המחקר כלל 208,757 חולים שהחלו טיפול חדש במעכבי SGLT-2 להם התאימו החוקרים מספר דומה של מטופלים במעכבי DPP-4.
ניתוח סטטיסטי שימש להערכת יחסי הסיכון לחמצת סוכרתית בקרב מטופלים במעכבי SGLT-2 אל מול מטופלים במעכבי DPP-4.
החוקרים מדווחים כי בסך הכול, 521 חולים אובחנו עם חמצת סוכרתית במהלך מעקב של 370,454 שנות-אדם (שיעורי היארעות ל-100 שנות-אדם של 1.40, רווח בר-סמך 95% של 1.29-1.53). בהשוואה למעכבי DPP-4, טיפול במעכבי SGLT-2 לווה בסיכון מוגבר לחמצת סוכרתית, עם שיעורי היארעות של 2.03 (רווח בר-סמך 95% של 1.83-2.25) בהשוואה לשיעורי היארעות של 0.75 (רווח בר-סמך 95% של 0.63-0.89), בהתאמה (יחס סיכון של 2.85, רווח בר-סמך 95% של 1.99-4.08).
מהערכת התרופות הפרטניות עלה כי יחסי הסיכון עמדו על 1.86 (רווח בר-סמך 95% של 1.11-3.10) עם Dapagliflozin (פורסיגה), 2.52 (רווח בר-סמך 95% של 1.23-5.14) עם Empagliflozin (ג’ארדיאנס) ועל 3.58 (רווח בר-סמך 95% של 2.13-6.03) עם טיפול ב-Canagliflozin. טיפול קודם באינסולין הפחית את הסיכון לחמצת סוכרתית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול במעכבי SGLT-2 מלווה בעליה של כמעט פי שלוש בסיכון לחמצת סוכרתית, כאשר מניתוח הנתונים אודות התרופות השונות במשפחה זו עולה כי מדובר בסיכון המאפיין את כלל משפחת מעכבי SGLT-2.
Ann Intern Med. Published online July 27, 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!