במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the Endocrine Society מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מתן שבועי של Semaglutide או Dulaglutide (טרוליסיטי) הוביל לירידה מהירה, משמעותית ותלוית-מינון בעובי שומן אפיקרדיאלי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי רקמת שומן מסביב לקרום הלב הינו גורם סיכון הפיך למחלות לב וכלי דם. Semaglutide ו-Dulaglutide שייכות שתיהן למשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ומיועדות לטיפול בסוכרת מסוג 2. לאחרונה הוכח כי משפחת תרופות זו מפחיתה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. ברקמת שומן אפיקרדיאלי קיים ביטוי של קולטני GLP-1 ומחקרים קודמים העידו כי Liraglutide, אגוניסט נוסף לקולטן ל-GLP-1, הפחית משמעותית את עובי שכבת שומן אפיקרדיאלי. עם זאת, ההשפעות של Semaglutide ו-Dulaglutide על שכבת שומן זו אינן ידועות.
החוקרים השלימו מחקר מבוקר, בן 12 שבועות, שכלל 80 משתתפים עם סוכרת מסוג 2 והשמנה. החולים טופלו ב-Semaglutide, במינון שבועי של עד 1 מ”ג, או Dulaglutide, במינון שבועי של עד 1.5 מ”ג, אשר ניתנו כתוספת לטיפול הסטנדרטי שלהם. 20 משתתפים עם סוכרת מסוג 2 והשמנה החלו בטיפול במטפורמין ודיאטה ושימשו כביקורות. עובי שכבת שומן אפיקרדיאלי נקבע על-פי בדיקת אולטרה-סאונד בתחילת המחקר ולאחר 12 שבועות.
החוקרים מדווחים כי חלה ירידה משמעותית בעובי שכבת שומן אפיקרדיאלי בשתי קבוצות הטיפול לאחר 12 שבועות, עם ירידה של 20%. מנגד, בקרב מטופלים במטפורמין לא נרשמה ירידה בשכבת השומן. עוד עולה מהנתונים כי הירידה בשכבת השומן האפיקרדיאלי הייתה גדולה יותר משמעותית עם מינונים גבוהים יותר של Semaglutide (1 מ”ג) ו-Dulaglutide (1.5 מ”ג).
לסיכום, מתן שבועי של Semaglutide או Dulaglutide הוביל לירידה מהירה, משמעותית ותלוית-מינון בעובי שכבת שומן אפיקרדיאלי.
J Endo Soc. 2020;4
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!