התחלת טיפול משולב ב-Sitagliptin (ג’נוביה) עם Metformin בחולים עם אבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2 מלווה בסיכוי נמוך יותר להתקדמות המחלה, בהשוואה להוספת Sitagliptin בשלב מאוחר יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Diabetic Medicine.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם תוספת מוקדמת של Sitagliptin לטיפול במטפורמין מלווה בדחיית התקדמות סוכרת מסוג 2. לצורך כך, הם השלימו חיפוש ברשומות הרפואיות באלברטה, קנדה, בתקופה שבין אפריל 2008 ועד מרץ 2015 במטרה להשלים מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בקרב חולים שהחלו טיפול חדש במטפורמין.
החוקרים ערכו השוואה בין חולים שהחלו בטיפול ב-Sitagliptin באותו יום בו החלו טיפול במטפורמין, אל מול חולים בהם הטיפול ב-Sitagliptin ניתן בשלב מאוחר יותר. התחלת טיפול באינסולין שימש כסמן להתקדמות סוכרת וניתוח רב-משתני שימש להערכת הקשר בין תוספת Sitagliptin ביחד עם מטפורמין או בשלב מאוחר יותר.
מדגם המחקר כלל 8,764 חולים (גיל ממוצע של 52.1 שנים, 64.6% גברים). מבין אלו, 1,153 חולים (13.2%) החלו בטיפול ב-Sitagliptin באותו יום בו החלו בטיפול במטפורמין.
תוספת אינסולין ניתנה ל-173 חולים (15%) שהחלו טיפול במטפורמין ו-Sitagliptin באותה עת וב-1,453 חולים (19.1%) שהחלו בטיפול ב-Sitagliptin בשלב מאוחר יותר. יחס הסיכויים המתוקן לתוספת אינסולין עמד על 0.76 (רווח בר-סמך 95% של 0.64-0.90) לטובת התחלה משולבת של טיפול במטפורמין ו-Sitagliptin. ריכוז המוגלובין מסוכרר ירד בשתי הקבוצות שנה אחת לאחר התחלת Sitagliptin, כאשר באלו שהחלו בטיפול המשולב תועדה ירידה גדולה יותר משמעותית (הבדל אבסולוטי בין הקבוצות של 0.5%), בהשוואה לאלו שהחלו טיפול ב-Sitagliptin בשלב מאוחר יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי התחלת טיפול במשלב של מטפורמין ו-Sitagliptin לוותה בסיכוי קטן יותר להתקדמות המחלה בחולים עם סוכרת מסוג 2, בהשוואה לחולים שהחלו טיפול במטפורמין ובשלב מאוחר יותר הוסף טיפול ב-Sitagliptin.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!