למרות שמחקרים מזה למעלה מעשרים שנים העידו כי ניתן למנוע או לדחות התפתחות סוכרת מסוג 2 עם שינוי אורח חיים דוגמת תכנית DPP (Diabetes Prevention Program) ו/או טיפול במטפורמין, היקף יישום ההמלצות הללו בפועל נותר נמוך. מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of General Internal Medicine עולים פערים משמעותיים בטיפול במצבי קדם-סוכרת מצד רופאים ראשוניים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הידע והגישות של רופאים ראשוניים למכשולים קיימים והתערבויות אפשרויות לשיפור הטיפול בחולים עם קדם-סוכרת.  לצורך כך, הם השלימו מחקר חתך, אשר התבסס על שליחת סקרים בדואר למדגם אקראי מייצג של רופאים ראשוניים בארצות הברית.

המדדים העיקריים היו הידע של רופאים ראשוניים, הגישות והתפיסות בנוגע למצבי קדם-סוכרת. החוקרים השלימו ניתוח סטטיסטי להערכת הקשר בין מאפייני הרופאים הראשוניים ובין התוצאות העיקריות של הסקר.

בסיכומו של דבר, 298 רופאים (33%) מילאו את השאלונים. מהנתונים עלה כי לרופאים ראשוניים ידע מוגבל אודות גורמי הסיכון בכדי להשלים בדיקות סקר למצבי קדם-סוכרת, הקריטריונים המעבדתיים האבחנתיים של קדם-סוכרת וההמלצות לטיפול בחולים עם קדם-סוכרת.

מהנתונים עלה כי רק 36% מהרופאים הראשוניים בחרו כגישת טיפול ראשונית להפנות את החולים לתכנית לשינוי אורחות חיים במטרה למנוע או לדחות התפתחות סוכרת. מנגד, 43% מהרופאים דנו בנושא התחלת טיפול במטפורמין כנגד קדם-סוכרת.

רופאים ראשוניים האמינו כי המכשולים למניעת סוכרת מסוג 2 נובעים הן מגורמים ברמת הפרט (למשל, העדר מוטיבציה של המטופל) והן ברמת המערכת (למשל, העדר משאבים להפחתת משקל).

רופאים ראשוניים דיווחו כי גישה טובה יותר וכיסוי ביטוחי לתכניות למניעת סוכרת מסוג 2, כמו גם תיאום הפניית מטופלים לתכניות אלו, צפויים לשפר את המאמצים למניעת סוכרת מסוג 2.

החוקרים כותבים כי מתן מענה לפערי ידע בקרב רופאים ראשוניים עשוי לשפר את זיהוי וטיפול חולים עם מצבי קדם-סוכרת, אך דרושים גם שינויים ברמת המערכת בכדי לתמוך במניעת סוכרת מסוג 2 בתנאי רפואה ראשונית.

J Gen Intern Med. Published online September 9, 2019

לידיעה במדסקייפ