מטפורמין עשוי להפחית את הסיכון להתפתחות סוכרת לאורך 15 שנים, בפרט בקרב בחולים עם הריכוזים הגבוהים ביותר של סוכר בדם בצום או המוגלובין מסוכרר ובנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Diabetes Care.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את ההשפעות של מטפורמין למניעת סוכרת ואת תתי הקבוצות שזכו לתועלת הרבה ביותר לאורך 15 שנים בתכנית DPP (Diabetes Prevention Program) ומחקר ההמשך DPPOS (Diabetes Prevention Program Outcomes Study).
במהלך מחקר DPP בשנים 1996-2001, מבוגרים בסיכון גבוה להתפתחות סוכרת חולקו באקראי לקבוצת פלסבו (1,082 משתתפים) או טיפול במטפורמין במינון 850 מ”ג, פעמיים ביום (1,073 משתתפים). המשתתפים שחולקו בתחילה למטפורמין המשיכו בטיפול באופן גלוי, במחקר ההמשך DPPOS (משנת 2002 ועד היום). אבחנת סוכרת התבססה על רמות סוכר שעתיים לאחר מבחן העמסת סוכר או בדיקת המוגלובין מסוכרר. החוקרים בחנו את היקף הירידה בהיארעות סוכרת עם טיפול במטפורמין לעומת פלסבו.
במהלך 15 שנות המעקב לאחר ההקצאה האקראית, טיפול במטפורמין הפחית את היארעות סוכרת, בהשוואה לפלסבו, בהיקף של 17% או 36% על-סמך בדיקות סוכר בדם או רמות המוגלובין מסוכרר, בהתאמה. ההשפעה של מטפורמין על התפתחות סוכרת על-פי רמות סוכר בצום הייתה גדולה יותר בקרב נשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית (יחס סיכון של 0.59, הבדל של 4.57- מקרים ל-100 שנות-אדם), בהשוואה לנשים שהיו בהיריון בעבר, אך לא פיתחו סוכרת הריונית (יחס סיכון של 0.94, הבדל של 0.38- מקרים ל-100 שנות-אדם).טיפול במטפורמין היה גם בעל השפעה גדולה יותר בחולים בהם בתחילת הדרך תועד ריכוז גבוה יותר של סוכר בדם בצום.
באשר לאבחנת סוכרת על-בסיס ריכוז המוגלובין מסוכרר, החוקרים כותבים כי טיפול במטפורמין היה יעיל יותר בחולים עם ריכוזי המוגלובין מסוכרר גבוהים יותר בתחילת הדרך: הבדל של 1.3- מקרים ל-100 שנות-אדם עם ריכוז המוגלובין מסוכרר של 6.0% לעומת 3.88- מקרים ל-100 שנות-אדם עם ריכוז המוגלובין מסוכרר בטווח 6.0-6.4%, p=0.0001.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול במטפורמין עשוי לסייע בהפחתת סיכון להתפתחות סוכרת, בעיקר במשתתפים עם רמות סוכר בצום או ריכוזי המוגלובין מסוכרר גבוהים יותר או בנשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!