במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ניתן להפחית משמעותית את הסיכון להתקדמות לסוכרת מסוג 2 בקרב מטופלים בסיכון גבוה לסוכרת באמצעות התערבויות שנועדו לתקן את ההפרעות הפתו-פיזיולוגיות ברקע, כולל תנגודת לאינסולין והפרעה להפרשת אינסולין.
החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל משתתפים בסיכון גבוה לסוכרת מסוג 2, אשר השלימו מבחן העמסת סוכר וסווגו על-פי נוכחות וחומרת תנגודת לאינסולין, פגם בתפקוד תאי ביתא וערכי סוכר בדם במהלך מבחן העמסת סוכר. הטיפול הותאם לפי הסיכון: Metformin, Pioglitazone, אגוניסט לקולטן ל-GLP-1 ושינוי אורחות חיים לאלו בסיכון גבוה לסוכרת, ו-Metformin, Pioglitazone ושינוי אורחות חיים לאלו בסיכון בינוני. משתתפים שסירבו לטיפול תרופתי סווגו לטיפול לשינוי אורחות חיים בלבד.
המשתתפים היו במעקב אחת לשישה חודשים ומבחני העמסת סוכר בוצעו לאחר 6 חודשים ובהמשך כל שנתיים, או מוקדם יותר. התוצא העיקרי של המחקר היה היארעות סוכרת מסוג 2, בהתאם לקריטריוני ה-ADA.
בתקופה שבין ינואר 2009 ועד סוף דצמבר, 2016, החוקרים בחנו 1,769 משתתפים בסיכון מוגבר לסוכרת, מהם 747 (42%) זוהו כבעלי סיכון גבוה או בינוני ולהם הומלץ על טיפול תרופתי. מבין 422 המשתתפים שנבחנו במחקר, 28 (7%) התקדמו לסוכרת מסוג 2 לאחר מעקב ממוצע של 32 חודשים: 5% מהמשתתפים (7 מבין 141 משתתפים) שקיבלו טיפול במשלב Metformin, Pioglitazone ושינוי אורחות חיים, לעומת אף אחד מבין 81 המשתתפים שטופלו ב-Metformin, Pioglitazone, אגוניסט לקולטן ל-GLP-1 ושינוי אורחות חיים ו-11% (21 מבין 200 משתתפים) מאלו תחת שינוי אורחות חיים בלבד.
בהשוואה למשתתפים תחת שינוי אורחות חיים בלבד, יחס הסיכון המתוקן להתקדמות לסוכרת מסוג 2 עמד על 0.29 בקרב אלו תחת Metformin ו-Pioglitazone ועל 0.12 באלו תחת Metformin, Pioglitazone ואגוניסט לקולטן ל-GLP-1. שיפור תפקוד תאי ביתא היה הגורם המנבא המשמעותי ביותר למניעת סוכרת מסוג 2.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ניתן להפחית את הסיכון להתקדמות לסוכרת מסוג 2 בקרב מטופלים בסיכון גבוה לסוכרת עם התערבויות שנועדו לתקן את ההפרעות הפתו-פיזיולוגיות ברקע.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!