החלפת טיפול ממטפורמין לסולפוניל-אוריאה מלווה בסיכון מוגבר לאירועים חריגים בחולים עם סוכרת מסוג 2, כך עולה מתותאות מחקר חדש מקנדה, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת BMJ. בקרב חולים שנטלו טיפול בסולפוניל-אוריאה כטיפול קו-שני תועד סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב, תמותה מכל-סיבה והיפוגליקמיה חמורה, בהשוואה לאלו שנותרו תחת טיפול מונותרפי במטפורמין, גם כאשר טיפול זה לא הוביל לאיזון גליקמי אופטימאלי.

החוקרים השלימו מחקר מבוסס-אוכלוסיה, שהתבסס על נתוני UK Clinical Practice Research Datalink אודות חולים עם סוכרת מסוג 2, אשר החלו בטיפול מונותרפי במטפורמין בין 1998-2013. הם התאימו ביחס 1:1 חולים בהם ניתן טיפול בסולפוניל-אוריאה כתוספת או במקום טיפול במטפורמין, אל מול אלו שהמשיכו בטיפול מונותרפי במטפורמין.

מבין 77,138 חולים שהחלו טיפול במטפורמין, ב-25,699 חולים הוחלף או הוסף טיפול בסולפוניל-אוריאה במהלך תקופת המחקר. במהלך מעקב ממוצע של 1.1 שנים, הטיפול בסולפוניל-אוריאה לווה בסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (שיעורי היארעות של 7.8 לעומת 6.2 ל-1,000 שנות-אדם, יחס סיכון של 1.26), תמותה מכל-סיבה (שיעורי היארעות של 27.3 לעומת 21.5 ל-1,000 שנות-אדם, יחס סיכון של 1.28) ואירועי היפוגליקמיה חמורה (שיעורי היארעות של 5.5 לעומת 0.7 ל-1,000 שנות-אדם, יחס סיכון של 7.60), בהשוואה להמשך טיפול מונותרפי במטפורמין.

החוקרים זיהו מגמה של סיכון מוגבר לאירוע מוחי איסכמי ותמותה קרדיווסקולארית, אך ההבדל היה על-סף מובהקות סטטיסטית. בהשוואה לתוספת סולפוניל-אוריאה, החלפת טיפול לסולפוניל-אוריאה לוותה בסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (יחס סיכון 1.51) ותמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.23). לא תועדו הבדלים בשיעור אירועים מוחיים איסכמיים, תמותה קרדיווסקולארית או היפוגליקמיה חמורה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול קו-שני בתרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה לווה בסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב, תמותה מכל-סיבה והיפוגליקמיה חמורה, בהשוואה להמשך טיפול מונותרפי במטפורמין. המשך טיפול במטפורמין, כאשר מוסיפים טיפול בסולפוניל-אוריאה, היה בטוח יותר מהפסקת טיפול במטפורמין לטובת סולפוניל-אוריאה.

BMJ. Published online July 18, 2018

לידיעה במדסקייפ